עצמאות שיפוטית היא גורם קריטי במניעת חקירות של גורמים ישראליים בטריבונליים בינלאומיים, ובפרט בבית הדין הבינלאומי הפלילי.
מאת ד"ר בל יוסף
מקור ראשון | 12.1.2023
לרפורמה המשפטית המוצעת על-ידי הממשלה יש פנים רבות, וברבות מהן דובר. ואולם, יש שיקול אחד מרכזי שעדיין לא הונח באופן ברור וחד-משמעי על שולחן מקבלי ההחלטות, ועדיין לא עלה בבירור לסדר היום הציבורי: הפגיעה העתידית של הרפורמה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
הרפורמה צפויה לכלול – בשלב זה לפחות – שליטה פוליטית על מינוי השופטים והשופטות בכל הערכאות וצמצום בדרכים שונות של היכולת להפעיל ביקורת שיפוטית עצמאית ואפקטיבית.
משמעות מהלכים אלה, כל אחד לבד ובהצטברותם, הוא פגיעה בעצמאות השיפוטית ובחוסנה הדמוקרטי של המדינה. תוצר הלוואי של פגיעה זו צפוי לבוא לידי ביטוי בפגיעה בביטחון ישראל.
על-בסיס נייר עמדה שנכתב על-ידי מכון תכלית והמכון למחקרי ביטחון לאומי, פגיעה בעצמאות מערכת המשפט תוביל לפגיעה בביטחון הלאומי של ישראל. מושג זה כולל ארבעה מרכיבים: הבטחת קיום פיזי של המדינה והגנה של שלמותה הטריטוריאלית וביטחון היושבים בה; שמירה על ערכי המדינה וצביונה; הבטחת חוסנה הכלכלי והחברתי; וחיזוק מעמדה הבינלאומי והאזורי. כל הארבעה – ללא יוצא מן הכלל – ייפגעו.
ראשית, מעמדה של ישראל ייחלש משמעותית למול ארצות-הברית. ארצות-הברית היא השותפה האסטרטגית המרכזית של ישראל, ומעורבותה ומידת העניין שיש לה במזרח התיכון הם קריטיים לשלמותה ולביטחונה של מדינת ישראל. הידרדרות דמוקרטית – הבאה לידי ביטוי בפגיעה בעצמאות מערכת המשפט – עשויה להוביל לצמצום התמיכה האמריקנית.
מידת העניין שיש לארצות-הברית בישראל, כבת-הברית הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, משפיעה באופן ניכר גם על הטלת וטו כנגד החלטות כנגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם ועל מניעת קידומן של יוזמות אנטי-ישראליות נוספות (בפרט במסגרת תנועת ה-BDS) במערכת הבינלאומית בכללותה. כך למשל בדצמבר האחרון עברה החלטה הקוראת לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לחקור את ישראל.
בהיעדר תמיכה אמריקנית בישראל, לחקירה עשויות להיות השלכות קשות על יחסי החוץ של ישראל. הרפורמה הופכת את הטיעון בעד ישראל ומערכת המשפט שלה לחלש יותר, ופוגעת במוטיבציה וביכולת האמריקאית לערוב לישראל.
לקריאה נוספת:
במעמדה של ישראל ייחלש גם בקרב בריתות דמוקרטיות שונות. לכך השפעה הן בהיבט של שיתופי פעולה אסטרטגיים שונים החיוניים לביטחון ישראל (שיתופי פעולה צבאיים, מכירת ציוד וכיו"ב) והן בהינתן שאנו בעידן שבו המערכת הבינלאומית מתעצבת מחדש, ומתגבשות בריתות בין מדינות בעלות סולם ערכים דומה, וישראל עשויה להיות מודרת מבריתות חשובות אלה.
עצמאות שיפוטית היא גם גורם קריטי במניעת חקירות של גורמים ישראליים בטריבונליים בינלאומיים, ובפרט בבית הדין הבינלאומי הפלילי. מעורבות בג"ץ בשאלות מעין אלה מובילה לכך שבתי משפט לאומיים ועל-לאומיים נמנעים מלעסוק בשאלות אלה. פסקי הדין בנושא גדר ההפרדה המחישו זאת היטב. אם מערכת המשפט הישראלית תתפס כמוטה ולא-עצמאית, תהיה לכך השפעה הרת-גורל על שאלות אלה.
לבסוף, ביטחון לאומי נדרש להבטיח הגנה לא רק מפני גורמים חיצוניים אלא גם מפגיעה "מתוך הבית". קיומו של ביטחון לאומי מחייב כי רשויות הביטחון השונות, בהן הצבא, המשטרה, השב"כ והשב"ס יהיו תחומות בגדרי החוק, וניתן יהיה לאכוף באופן אפקטיבי הגבלות אלה. צבא או משטרה שלוחי-רסן וחסרי מגבלות מסוכנים גם הם. לשם קיומו של ביטחון לאומי נדרש בית המשפט עצמאי אשר יכול להורות לרשויות הביטחון השונות לבצע פעולה או לחדול ממנה, ובכך לשמר כי כל פעולה ביטחונית תתבצע על-בסיס צורך וסמכות ולא מתוך שרירות.
חשיבה מעמיקה על ביטחונה הלאומי של ישראל מראה עד כמה ביטחונה הלאומי של ישראל תלוי במערכת משפט עצמאית שאינה נשלטת בידיים פוליטיות. השאלה אינה שאלה של ימין או שמאל וקואליציה זו או אחרת, אלא סוגיה בעלת השפעות ארוכות-טווח שכולנו עתידים לשאת בהשלכותיה. יש לקוות, ואף להניח, שמקבלי ההחלטות יהיו ערים לשיקולים אלה, שכן אין ספק כי המדינה וביטחונה יקרים לליבם. המסלול החלופי – של הידברות, שיח וקבלת החלטות מושכלת – עודנו קיים ואפשרי. בשם ביטחון המדינה, בשמנו האזרחים, יש לקרוא בקול רם וצלול לעבור לשיח זהיר ואחראי שלא יסכן את ביטחון המדינה והיושבים בה.