המחלוקת העיקרית שקורעת היום את החברה הישראלית אינה רק ערכית או פוליטית, היא גם עובדתית. ראש הממשלה ושר המשפטים מתעקשים כי הבהלה מהמהפכה המשפטית המובלת על ידי הממשלה מופרכת ונטולת בסיס עובדתי, שכן מדובר סך הכול בהשבת האיזון בין הרשויות. מצד תומכי מערכת המשפט, הטענה היא על יוזמות שסופן להביא להפיכה משטרית ואשר כל מטרתן היא להתיר רסנים מהשלטון ולמוטט את המערכת החוקתית.

תשובה נייטרלית ומנומקת לשאלה הזו מצויה בפרטי התוכנית, בעיקר דרך השוואתן לתוכניות קודמות שהציעו ממשלות ימין לבעיות במערכת המשפט. המחקר המצורף משווה חמש הצעות לרפורמה שהוצעו על ידי וועדות וגורמים פוליטיים בממשלות ימין, ביחס לשלוש סוגיות ליבה עיקריות:

1. הנכונות של הממשלה להגביל את כוחה שלה לחוקק/לשנות הסדרי יסוד

2. הנכונות של הממשלה להגביל את הכוח של בית המשפט לבקר אותה

3. הנכונות של הממשלה להתערב/למנוע את התוצאות של הביקורת השיפוטית (פסקת ההתגברות)

כלל האצבע הוא שככל שהנכונות של הממשלה להגביל את הביקורת השיפוטית (2) ולהתערב בתוצאותיה (3) גבוהה יותר , אך ההסכמה שלה לכבול את עצמה תחת שלטון החוק (1) נמוכה יותר, ברור כי הרפורמה הופכת קיצונית יותר.

כל אחת מהשאלות ניתנת לבחינה על ידי מדדים שונים.

נתוני המחקר, להלן, מגלים בצורה מובהקת את חריגותה של הרפורמה הנוכחית: היא מציעה להעלות בצורה משמעותית ביחס לכל הצעות העבר, בכל הממדים, את כוחה של הממשלה להגביל את הביקורת השיפוטית ולהגיב אליה כדי לבטל את השפעותיה, ומורידה למינימום את המגבלות על הכוח של הממשלה לחוקק ולשנות הסדרי יסוד.