המסע לעבר חוקה בישראל החל עם הקמת המדינה וטרם הסתיים. בשנים שחלפו, נחקקו 13 חוקי-יסוד והתגבשו הלכות משפטיות שהכירו בהתקדמות המפעל, אך החוקה הישראלית חסרה כיום פרקים קריטיים הנדרשים לגיבוש מסגרת חוקתית יציבה שתזכה להסכמה ציבורית רחבה.

מכון תכלית מוביל כיום מספר יוזמות לקידום ופיתוח המפעל החוקתי בשיתוף מומחים למשפט, למדע המדינה ומתחומים נוספים, לצד גורמים מקבוצות רחבות בחברה הישראלית. מטרת המכון היא השלמת החלקים החסרים ושיפור הקיים, באחריות ובשיקול דעת, ומתוך שאיפה שעם השלמתה תוכל החוקה הישראלית להוות החוקה של כולנו.

במבנה המשטר הישראלי מיועד מקום של בכירות לכנסת – גלגולה של האספה המכוננת של המדינה, המשמשת מאז שנת 1949 כבית הנבחרים והרשות המחוקקת שלה. עם זאת, מצבה של הכנסת כיום רחוק מאוד מהתקוות שתלה בה דור המייסדים. שורה של התפתחויות משטריות, פוליטיות ותרבותיות הפכו במהלך השנים את הכנסת לגוף חלש ומוגבל, ויצרו קרע הולך ומחריף בין הציבור לנבחריו.

פרויקט ״בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם – הופכים את הכנסת לתכליתית״, כולל סדרה של מחקרים העוסקים במבנה הכנסת, סמכויותיה, החברים המכהנים בה והליכי החקיקה והפיקוח. מטרתו היא להציע תוכנית עבודה מקיפה לשיקום מעמד הכנסת ולהקניית הכלים הנדרשים לה כדי לשרת את הציבור בישראל ולהרוויח מחדש את אמונו.

מערכת בתי המשפט בישראל נבנתה כמערכת עצמאית ומקצועית, המהווה ערובה חשובה ליציבותה וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. לצד זאת, אין להתעלם מכך שהמערכת מתמודדת עם אתגרים רבים. האמון במערכת, נכס שאין בלתו עבורה, מצוי בשנים האחרונות בירידה בקרב חלקים גדולים מהציבור; ההליכים המתנהלים בה יקרים, ממושכים ופוגעים בזכות הפרט לקבל את יומו בבית המשפט; ויחסיה עם רשויות השלטון האחרות מצויים במתח הולך וגובר.

מטרת התוכנית היא גיבוש רפורמות ויוזמות לחיזוק מערכת המשפט ושימור מעמדה כמערכת מקצועית ועצמאית, הזוכה לאמון ציבורי רחב.

החברה החרדית, המונה נכון לשנת 2025 כ-13% מהאוכלוסייה, מקיימת מערכת יחסים מורכבת עם המדינה והחברה הכללית. זוהי קהילה בעלת אורח חיים וזהות ייחודיים, המתבטאים במתח ערכי וחברתי מול קהילת הרוב. הדבר בא לידי ביטוי הן ביחס הקהילה למדינה ולמפעל הציוני, הן בהתנהגות הפרטים ובהשלכות החברתיות והכלכליות של אורח חייהם, והן באימוץ דפוסים חברתיים ומנהגים שלעיתים מתנגשים עם ערכים ומנהגים של קהילת הרוב. לאור התחזיות שלפיהן שיעור החרדים יגיע עד שליש מהאוכלוסייה בתוך עשורים ספורים, גוברת הדחיפות בהעמקת ההשתלבות. התוכנית עוסקת בארבעת תחומי הממשק המרכזיים – חינוך, שירות, תעסוקה והשכלה – המהווים חלק מרצף החיים של האזרח החרדי. מטרתה לגבש מדיניות ציבורית המקבלת ושומרת על שונות תרבותית ובמקביל מקדמת ודורשת שותפות מלאה של הקהילה במפעל הלאומי.

העשורים האחרונים הביאו עימם שינוי עמוק בשיטות לצריכת ידע, בנגישות למידע ובאופני ההשפעה הציבורית. הטכנולוגיות הדיגיטליות – ובפרט הרשתות החברתיות – הפכו לכלים רבי-עוצמה לעיצוב דעת קהל, לגיבוש זהות ולהפצת עמדות. אך לצד הפוטנציאל הדמוקרטי הגלום בהן, אותן טכנולוגיות מחריפות תופעות של בדידות, קיטוב, שיימינג, הפצת דיסאינפורמציה והסתה. בפרט נפגעים מכך צעירים, קבוצות מוחלשות ונפגעי אלימות דיגיטלית. לצד זאת, הפערים בנגישות לעולם הדיגיטלי ובההתמודדות עמו מייצרים אי-שוויון חברתי חדש.

תוכנית זו בוחנת את האופנים שבהם הכלים הדיגיטליים מעצבים את מרחב החיים המשותף בישראל ואת הדרכים לבסס חברה סובלנית, מכילה ומוגנת באמצעות כלים רגולטוריים, לצד רתימה של המגזר העסקי והשלישי.

החברה הישראלית הולכת ונקרעת בעשורים האחרונים לקבוצות מובחנות, לעיתים מנוכרות, החיות זו לצד זו אך אינן נפגשות. תהליכים של דה-לגיטימציה הדדית, הסלמה רגשית ואובדן השפה המשותפת מעצימים את הקיטוב ומקשים על קיומה של תרבות דמוקרטית משותפת. לכך מצטרפים תמריצים פוליטיים וכלכליים המחזקים את הפילוג; תהליכי גיאוגרפיה חברתית נפרדת; והשפעתה של תקשורת מקוטבת – מסורתית ודיגיטלית כאחת – המעצימה רגשות של ניכור, חרדה ושנאה כלפי קבוצות אחרות. מגמות אלו מאיימות על לכידותה של החברה הישראלית, על יציבות המוסדות הדמוקרטיים ועל עצם היכולת לנהל מדינה מתפקדת.
התוכנית מבקשת לנתח את שורשיה וגלגוליה של תופעת הקיטוב בישראל, לבחון את השלכותיה במגוון תחומים – מהמשפט ועד מדיניות רווחה וחינוך – ולגבש המלצות לצמצום הפערים, לשיקום האמון ההדדי ולחיזוק החוסן האזרחי בישראל.

הממשלה היא הגוף השלטוני המשפיע ביותר על חיי היום-יום של האזרחים והאזרחיות בישראל. כיום, כפי שמוכיח האמון הציבורי הנמוך בה, אין מחלוקת שהממשלה אינה גוף אפקטיבי ויעיל: היא גדולה מדי, מסורבלת מדי, מתקשה לגבש מדיניות וליישמה ביעילות, ואינה כוללת מנגנונים יעילים לגיבוש אסטרטגיה ולקבלת הכרעות – שני מאפיינים שכל גוף ניהולי חייב להחזיק בהם.

מכון תכלית רואה בתיקון הליקויים הללו, החל ביסודות החוקתיים לכינון והפעלת הממשלה וכלה במנגנוני ההכרעה וקבלת ההחלטות שבה – מסד קריטי לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.

השירות הציבורי מהווה את זרוע הביצוע המרכזית של הממשלה. תפקודו התקין חיוני ליכולתה של ממשלה למשול ולשמור על רווחתם החברתית של האזרחים והאזרחיות. בהיעדר השכבה הבירוקרטית של הממשלה, תהליכי קבלת ההחלטות נחלשים משמעותית, וגם מה שמוחלט – כמעט שאינו מיושם.

על רקע אתגרים רבים עמם מתמודד השירות הציבורי בשנים האחרונות, עבודת המחקר בתוכנית זו פועלת לפיתוח וקידום רפורמות מקיפות להתחדשות השירות הציבורי. מטרת-העל של התוכנית היא טיפוח שירות ציבורי איכותי, יעיל ומנוהל היטב, המורכב ממשרתי ומשרתות ציבור מצוינים ונקיי כפיים, הרואים בתפקידם שליחות ציבורית ופועלים במקצועיות וללא מורא כדי להגשים את יעדי המדיניות של הממשלה לטובת הכלל.

ישראל ישראלי הוא תושב שכונת בית הכרם בירושלים, נשוי לישראלה ואב לשני ילדים מקסימים. בשנת 2025, ישראל חי בתחושת ניכור הולכת וגוברת ממערכות השלטון המשרתות אותו. רמת השירותים הממשלתיים שהוא מקבל בינונית במקרה הטוב – הוא אינו שבע רצון מהנעשה בגן ובבית הספר של הילדים, מתוסכל מהיעדר מקומות בילוי פתוחים בשבת, עסוק כבר שלוש שנים בניסיון לקבל היתר לסגירת מרפסת, והכי גרוע – אין כתובת אמיתית לבעיותיו. למרות קרבתו הפיזית לכנסת ולמשרדי הממשלה, אין לו שום נגיעה או יכולת השפעה על הנעשה שם: הפוליטיקאים ממילא עסוקים בשלהם. בעירייה, הוא פעם הכיר איזה ״מאכער״ שהיה נכנס ויוצא מלשכתו של ראש העיר, אבל מאז שעזב גם שם אין עם מי לדבר. וגם אם היה, מה כבר העירייה יכולה לעשות?
תוכנית המחקר על השלטון המקומי מיועדת עבור משפחת ישראלי ודומותיה. כיום, הן מתגוררות באחת המדינות הדמוקרטיות הריכוזיות בעולם. השלטון המקומי מתפקד כזרוע ביצועית של הממשלה, ואין לו יכולת ממשית להוות כתובת אפקטיבית עבור האזרח. החזון של מכון תכלית בתוכנית זו ושל שותפים רבים לדרך הוא בדיוק ההפך מכך: אנו מבקשים לייצר את התשתית המוסדית והמשפטית לקיומו של רובד שלטוני מקומי אפקטיבי, קשוב, משפיע, ובעל מרחב פעולה עצמאי רחב ואחראי.