top of page
  • ערוץ 7

מגבלות דיני המלחמה מול ארגון טרור

ד"ר מימרן, מומחה למשפט בינלאומי: בעייתי אך אפשרי להחיל דיני מלחמה מאירופה של לפני מאה שנה על המזה"ת של ימינו.


מאת שמעון כהן

ערוץ 7 | 19.10.2023



נשיא ארה"ב הזכיר ולא בפעם הראשונה את חובתה של ישראל לשמור על חוקי המלחמה. על התמודדות המשפט הבינלאומי עם מערכה מול ארגון טרור העושה שימוש באזרחים כמגן אנושי שוחחנו עם ד"ר טל מימרן, מומחה למשפט בינלאומי וטרור, איש מכון תכלית.


ההתמודדות מורכבת משני פרמטרים עיקריים והמתח שביניהם, ההיבט המבצעי וההיבט המשפטי: "ברמה המבצעית רוצים לעשות הכול כדי להביס את האויב. מנגד, המישור המשפטי לא תלוי בהיבט המבצעי ולא תלוי באופן שבו האויב מתנהג", אומר ד"ר מימרן המציין כי ההיגיון שבדיני המלחמה הוא השאיפה לצמצום הפגיעה באזרחים, אבל גם ניסיון למזער פגיעה בחיילים.


עוד מציין מימרן כי השיקול לפיו עליי להפר את הדין כי האויב שמולי עושה כך עלול להביא להתדרדרות שלא ניתן יהיה לבלום אותה ואחריתה היא גרימת סבל לשני הצדדים.


בנוסף לכך, אומר ד"ר מימרן, השיקול שמאחורי דיני המלחמה הוא גם השאיפה לחשוב על היום שאחרי המלחמה על מנת לייצר אפשרות עתידית לשיח בין המדינות הנלחמות ביניהן ויצירת דיאלוג שיתכן וימנע מלחמות עתידיות.

 

לקריאה נוספת:




 

דינים אלו, מציין, נוסחו באירופה שלפני מאה שנה והניסיון ליישם אותו במזרח התיכון של 2023 הוא בעייתי, בין השאר משום שלא מדובר במערכה מול מדינה אלא מול ארגון טרור. עם זאת מאחר ומדינת ישראל בחרה להיות חלק מהקהילייה הבינלאומית, דמוקרטית ושומרת חוק, ולכן עליה למנוע ככל היותר פגיעה באזרחים בלתי מעורבים.


במציאות מורכבת שכזו ישנם כמה כללים בסיסיים והראשון שבהם הוא האיסור לפגוע במטרה שאינה צבאית, וזהותה של מטרה צבאית נמדד על פי הטבע שלה והמיקום שלה כמו טנק או צלף שנמצא על בניין או על גבעה והדברים נמדדים על פי הצורך המבצעי. השיקול הנוסף הוא שיקול המידתיות שקובע כי גם אם התקפנו מטרה צבאית יהיה לנו מותר לפגוע באזרחים אבל בצורה מידתית, כלומר שהתועלת תהיה גבוהה מהנזק האזרחי שנגרם. הערכה זו, אומר מימרן, נתפסת אצל רבים כסובייקטיבית ולא כאובייקטיבית משום שאין נוסחה שיכולה לקבוע תמחיר לחיי חייל, קצין או קצין בדרגה גבוהה ולמעשה הדברים עוברים לזירה הערכית ולשיקול הערכי של המדינה הנלחמת, ולכן יכולה להשתנות בשל הנסיבות.


"בצה"ל מציידים את המח"טים והמג"דים בייעוץ משפטי צמוד שנועד להדריך אותם כיצד להשיג את המטרה המבצעית בצורה שהכי מגנה על חייליו תוך התאמה לכללי הלחימה", אומר מימרן, וכאן עולה שאלת היכולת למדוד את הדברים, שהרי המפקד הצבאי יכול לקבוע שבעיניו הפגיעה האזרחית הייתה מוצדקת ואדם אחר יטען שמדובר בפשע מלחמה. "יש כאן בעיה של פערים ערכיים בין מדינתיים. לפעמים מפקד צבאי יכול לקבל החלטה לפעול בצורה בלתי חוקית כדי להגן על חיילים. זו החלטה מבצעית שהוא יכול לקבל מתוך נכונות לשאת בתוצאות כדי להגן על החיילים. מתוך הבנה שיש נסיבות קיצוניות של רצון להגן על אינטרסים חשובים למדינה גם במחיר מעבר על החוק, המילה האחרונה היא של המפקד הצבאי ולא של היועץ המשפטי. לכן, לפני הפצצה בעזה יש הליך הערכה של אנשי מודיעין משפט ומחקר, אבל ההחלטה האחרונה היא של המפקד הצבאי".


עוד מציין ד"ר מימרן כי חובת ההעמדה לדין בראש ובראשונה מוטלת על המדינה, ולכן אדם שנשפט לא יוכל לעמוד עוד לדין במקומות אחרים. "בכל מקום שאלאור אזריה יגיע אליו בעולם וירצו להעמיד אותו לדין, הוא יגיד שהוא כבר נשפט ושילם את חובו לחברה. הטיעון הזה תופס". מעבר לחובה של המדינה עצמה יש את הבחירה מול מי לאכוף את דיני המלחמה, וכאן נכנסת לתמונה השאלה הפוליטית, וכבר ראינו מדינות ששפטו פושעי מלחמה על פי תפיסת עולמן. כך היה גם אחרי מלחמת העולם השניה וגם אחרי מלחמות אחרות. על פי תפיסת העולם של הגוף השופט הועמד לדין אדם אחד בעוד אדם אחר לא הועמד לדין.


ישראל, מציין מימרן, חשה ובדרך כלל בצדק, שהיא נשפטת לחומרה בדין הבינלאומי. "בית הדין הפלילי בחר שלא לעסוק בסוגיות מזעזעות בעולם, אבל כן לעסוק בסוגיה הפלשתינית, וזה נותן תחושה של חוסר הוגנות, אבל צריך להכיר במציאות הזו ולייצר דיאלוג מול גופים בינלאומיים ולהסביר את האתגר שאנחנו מולו ואת הבחירות הביטחוניות שלנו".


לדבריו קיימים תקדימים, כמו של קולומביה, בהם הוחל בהליך חקירה נגד המדינה, במקרה הקולומביאני על טיפולה בסוחרי הסמים, בתואנה של פשעי מלחמה, אך לאחר דיון של שנים הוחלט שהמדינה נהגה כיאות ועל התובע למשוך את ידיו מהחקירה. כך להערכתו יכול לקרות גם במקרה הישראלי, במידה ונציגיה של ישראל יסבירו בשפת המשפט הבינלאומי את האתגרים הביטחוניים בפניהם עומדת ישראל. לדבריו הדברים באים לידי ביטוי במיוחד בתקופה כזו, בה ישראל זוכה ללגיטימציה במידה שלא הייתה מעולם. את המציאות הזו ניתן ונכון לנצל היטב על מנת להסביר את טענותיה של ישראל בזירת המשפט הבינלאומי.


"עלינו לנתב את הכוח שלנו ולעשות זאת בצורה אחראית. אנחנו הרי לא בוחרים למחוק את עזה בפצצה אחת, אלא בוחרים לפעול על פי הדין יחד עם הרצון לאותת לאויב ולמזרח התיכון שלא יתעסקו עם האזרחים שלנו. יש איזון דק בבחירת המטרות, באופן הפעלת האש וכו'", אומר מימרן המעריך, כרבים אחרים, שהכניסה הקרקעית לעזה תחייב התמודדות יומיומית עם דילמות שכאלה, וניתן ואפשר לעשות זאת מתוך ההבנה שהמשפט הבינלאומי מכיר בזכותה של מדינה להגן על חייליה.



ד"ר טל מימרן

הוא ראש תוכנית "אמנה חברתית לעידן הדיגיטלי" במכון תַּכְלִית, חוקר ומרצה בתחומי המשפט הבינלאומי והסייבר.






Comments


bottom of page