בכל יום ביומו נחשפים שיאים חדשים של זוועות פושעי חמאס. הבטן מתכווצת והדם רותח, ואין דבר טבעי יותר מלחפש תשובה הולמת שתעשה מעט צדק למען הקורבנות. האמת המרה הזו היא ההסבר היחיד שניתן למצוא למכתב ששלח השר ישראל כץ לשר המשפטים יריב לוין, בו הוא דורש להקים בית דין צבאי מיוחד לשיפוט מחבלים ואזרחים אשר סייעו לטרור או עודדו אותו. הזעם העומד ביסוד המכתב מובן, אך זעם אינו תוכנית עבודה. מדינת ישראל מצויה במערכה על עתידה בה אין מקום לטעויות. למערכה הזו חזית צבאית, מדינית, הסברתית וגם משפטית — ומימוש הרעיון של השר כץ יפגע בכולן.
מאת ד"ר אלעד גיל | 25.10.2023
במכתבו, נוקב השר במודל הנוהג בארה״ב כבסיס אשר יש להישען עליו בהקמת בית הדין הצבאי. ההשוואה בהחלט במקום. שבועות לאחר מתקפת ה-11 בספטמבר הורה הנשיא בוש על הקמת ועדות צבאיות (Military Commissions) לשיפוט מחבלי אל-קאעידה וסייעניהם. אך אם יש משהו לדעת מההשוואה הזו, היא שהמודל האמריקאי נכשל כשלון חרוץ וגרם לארה״ב נזק מדיני, ביטחוני ותדמיתי שנמשך עד לימים אלה. את הכשלון האמריקאי ראוי ללמוד ולהכיר, בעיקר כדי לדעת מה לא לעשות. אלה שלושת הלקחים העיקריים מהניסיון של ידידתנו הגדולה.
הקמת בתי דין מיוחדים לשיפוט מחבלים היא ״פיגוע״ מדיני והסברתי
כשהוקמו הוועדות הצבאיות בארה״ב, חלקים גדולים בעולם ראו בהן מערכות שנועדו לפגוע בזכויות הנאשמים ולהבטיח הרשעה קלה. בתי דין מיוחדים לא מחויבים לכללי הפרוצדורה השגרתיים, ומאפשרים להרשיע על סמך ראיות מפוקפקות שהוסתרו מהחשודים והודאות שהתקבלו שלא כדין.
מבלי להיכנס לשאלה המוסרית האם מוצדק להקל בתנאים להרשעת מפלצות ה-7 באוקטובר, צריך קודם להבין שאין בכך צורך משפטי. מחבלי אל-קאעידה פעלו באפגניסטן בהיחבא, והראיות נגד מי שהובאו למעצר נשענו על חומרי מודיעין חסויים שחשיפתם היתה מסכנת סוכני שטח ושיטות איסוף מודיעין. הממשל חשש כי שימוש בכללים הרגילים לא יביא להרשעה. במקרה שלנו, מעשי הזוועה תועדו בזמן אמת וראיות יש מכביר בשטח ובתיעוד ויזואלי.
חשוב מכך, ההכרה הבינלאומית שארה״ב נכונה לוותר על עקרונות הצדק והיושר של שיטת המשפט שלה כדי להרשיע מהר אנשים שנאספו בשדה הקרב יצרה תגובת נגד אדירה. בריטניה ומדינות באירופה השתתפו באופן פעיל בהליכים משפטיים בארה״ב שנועדו לקעקע את סמכות הוועדות. גופים בינלאומיים קראו לפירוקן. גופי מודיעין זר סירבו לשתף חומרי מודיעין רגישים עם ארה״ב מחשש שייעשה בהם שימוש להרשעה בוועדות. ארה״ב הפכה מקורבן לאשם בזירה הבינלאומית. היא אמנם המעצמה הגדולה בעולם ויכלה לשאת את המחירים הללו, גם אם ניזוקה מהם. אי אפשר להגיד אותו הדבר עלינו.
לקריאה נוספת:
בתי דין מיוחדים אינם אפקטיביים
כשממשל בוש הקים את הוועדות הצבאיות, הודגש כי הדבר נדרש כדי לאפשר צדק מהיר לקורבנות ה-11 בספטמבר. אלא שהניסיון להקים מאפס מערכת שיפוט חדשה לווה באינספור תקלות. הצו מכוחו הוקמו הוועדות נפסל על ידי בית המשפט העליון והיה צורך לחוקק חוק חדש שאושר רק ב-2006. הפרוצדורות ודיני הראיות שוכתבו שוב ושוב, ולבסוף חוקק חוק נוסף ב-2009. הקצינים שמונו לשיפוט לא היו מוכשרים לכך והיו חסרי ניסיון, דבר שגרר אינספור עיכובים.
התוצאה? במעל שני העשורים שהיא פועלת, מערכת הוועדות הצבאיות הובילה לשמונה הרשעות מתוך מאות מחבלים שהובאו למעצר, רק שתיים מהן במשפטים שהסתיימו והיתר בעסקאות טיעון. כמעט מחצית מההרשעות נהפכו בערעור. משפטו של אדריכל הפיגועים, חאלד שייח מוחמד שנתפס ב-2003, מצוי עדיין בהליכים מקדמיים והתובעים נוטים לפי הדיווחים לעסקת טיעון מקלה בשל החשש מזיכוי. כמעט כל מי שהיה מעורב בהקמת הוועדות, מודה היום בטעותו.
הקמת בתי דין מיוחדים תגרום נזק למערכת המשפט הישראלית
יש בישראל מערכת שיפוט אזרחית ומערכת שיפוט צבאית מבוססות ובעלות מעמד בינלאומי איתן. לשתיהן ניסיון בשיפוט מרצחים אכזריים מארגוני הטרור, ויש ברשותן תשתית חוקית לשיפוט מעשי הזוועה הללו, לרבות החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם.
הקמה של מערכת חדשה מאפס תהיה בלתי יעילה ותיתפס כניסיון להרשיע נאשמים מבלי לתת להם משפט הוגן. לעובדה זו יש משמעות מיוחדת כשמדינת ישראל מצויה במלחמה אשר בסופה יופנו האשמות נגד צה״ל ומפקדיו על ביצוע פשעי מלחמה. עצמאותה וחוזקתה של מערכת המשפט הישראלית יהיו המגן של הלוחמים. מעמדה הוא נכס צאן ברזל בהגנה על חיילי צה״ל ומפקדיו, ואין זה הזמן לניסויים שיפגעו בו.
תכנון המערכה המורכבת שבפנינו מחייב הסתכלות החוצה ולמידה מטעויות העבר של אחרים. זה נכון ביחס לשאלת השיפוט של מחבלים נתעבים, ונכון גם ביתר לרכיבים המדיניים והצבאיים האחרים. הכאב והזעם מובנים, אך ממקבלי ההחלטות שלנו אנחנו רשאים לצפות לפעולה רציונאלית ומחושבת.