פתיחת הליך הדחת היועמ"שית | התייחסות המכון

מאת תכלית - המכון למדיניות ישראלית

האם פיטורי היועמ"שית חוקיים? ניתוח משפטי ולאומי של סוגיה תקדימית

מוסד היועצת המשפטית לממשלה הוא אחד מעמודי התווך של הממשל והמשפט בישראל. על פי המסורת הנהוגה בישראל מיום היווסדה, העומדת בראשו אינה ממלאת תפקיד אמון פוליטי. היא אמונה על הענקת ייעוץ משפטי לממשלה לשם קידום מדיניותה, על ייצוג המדינה והאינטרס הציבורי בערכאות ועל מערך התביעה הכללית. מטבע הדברים, כאשר ממשלה נדרשת לפעול בסיוע יועץ משפטי שלא נבחר על ידה, עלולים לצוץ מתחים ביחס לתפקידיה השונים והאיזון ביניהם. תקופות של משבר חברתי-משפטי ומלחמה עקובה מדם רק מעצימות את האתגר.

ביום 5.3.2025 הניח שר המשפטים בפני הממשלה הצעה להביע אי-אמון ולהעביר מתפקידה את היועצת המשפטית לממשלה. זוהי הצעה חריגה – עד היום, רק פעם אחת מאז קום המדינה הועבר מתפקידו היועץ המשפטי לממשלה. הסוגייה מציפה דילמות מורכבות, במיוחד בתקופה זו — תקופה של מלחמה קשה כשברקע עומד ראש הממשלה לדין כנאשם.

השיקול הלאומי: מעבר לסוגיית החוקיות

עוד לפני שניכנס לשאלת החוקיות, אי אפשר לנתק את השאלה המשפטית מההקשר הלאומי הרחב. ישראל נמצאת בעיצומו של משבר ביטחוני ולאומי חסר תקדים. החטופים עודם בשבי. חיילים נלחמים בחזיתות. הציבור מצוי בטראומה עמוקה כשמנגנוני האשמה הדדיים מפלגים את החברה הישראלית לשסעים עמוקים.

בזירה הבינלאומית, המדינה עומדת בפני הליכים משפטיים בעלי השלכות מרחיקות לכת על מעמדה. פיטורי היועמ"שית בעת הזו יתפרשו כערעור על עצמאות מערכת המשפט ועלולים לחזק טענות נגד ישראל בפורומים בינלאומיים. בתקופה בה מדינת ישראל עומדת בפני הליכים משפטיים מעוותים המערערים על עצמאותה של מערכת המשפט הפנימית, צעד כזה יהיה איתות שלילי שיוביל לפגיעה קשה באינטרסים הלאומיים.

גם אם נניח שמהלך פיטורים הוא חוקי, אחריות לאומית דורשת בחינה של תבונת המהלך והשלכותיו על הלכידות החברתית בעת משבר. מדינאות אינה נמדדת רק בעמידה בדרישות החוק, אלא גם בשיקולי מדיניות רחבים.

המסגרת המשפטית לפיטורי היועמ"שית

הבסיס המשפטי להעברת יועץ משפטי מתפקידו נקבע בהחלטת ממשלה המאמצת את מסקנות ועדת שמגר. העילה הרלוונטית היא "חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועץ המשפטי הראשי היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל."

ועדת שמגר לא הבהירה בדו"ח שלה מהם חילוקי דעות מהותיים ומה היקף הסמכות של הממשלה להעביר את היועץ המשפטי לממשלה מכהונתו. בשיח הציבורי נשמעו שתי עמדות קצה בנושא הזה, שתיהן מעוררות קושי. מצד אחד, הועלתה טענה שהממשלה מנועה קטגורית מלפטר את היועמ"שית בשל משפטו של ראש הממשלה. מצד שני, טענה נגדית שהממשלה חופשית להתעלם מהמלצות ועדת האיתור (שתבחן את ההעברה מכהונה) מתעלמת מעקרונות המשפט המנהלי המגבילים את שיקול הדעת של הרשות המבצעת. התעלמות בלתי מנומקת מעמדת הוועדה עלולה להפוך את החלטת הפיטורים לבלתי חוקית.

האם "התיק" נגד היועמ"שית מבסס עילה לפיטורים?

השאלה המרכזית היא האם התיק שנפרש נגד היועמ"שית על ידי שר המשפטים מבסס "חילוקי דעות ממושכים המונעים שיתוף פעולה יעיל". חשוב להדגיש - לא עובי התיק (800 עמודים) הוא שקובע, אלא מהותם של חילוקי הדעות. חלק מהטענות המופנות כלפי תפקודה של היועצת המשפטית לממשלה באגד הקבצים שפורסם אמש (5.3.2025) מעלה שאלות הראויות לליבון ענייני. לא ניתן לכחד כי בדוחק הנסיבות נעשו טעויות במתן הייעוץ ובאחדות מההחלטות שהתקבלו, כפי שנעשות מעת לעת על ידי כל משרת ציבור.

בחינת "התיק" מגלה שאכן היו מספר מקרים שניתן לראותם כשגיאות משפטיות, סחבת, וצעדים שהקשו על בניית אמון בין הצדדים. אולם, ברוב המקרים התברר שהייעוץ לא ניתן בטעות — הדין לא אפשר את מה שהממשלה ביקשה. חשוב מכך - לא ניתן להצביע על מדיניות מרכזית שהיועמ"שית סיכלה באופן שיטתי. בהסתכלות על האינטרס הציבורי ביציבות ובשמירה על שלטון החוק, אין בכך כדי להוות חילוקי דעות שורשיים המונעים מצב של שיתוף פעולה יעיל.

הדרך קדימה

מסורת משפטית ראויה מחייבת כי רף הפיטורים יהיה גבוה במיוחד. זאת בשל טבעו של התפקיד שאינו משרת אמון פוליטית, משך הכהונה המקובל, והאינטרס הציבורי המובהק בעצמאות היועמ"ש. רף נמוך מדי עלול לעודד ממשלות ליזום משברים אופורטוניסטיים כדי להחליף יועץ משפטי בנוח להן יותר.

העברת היועצת המשפטית מכהונתה כעת תעצים משבר חברתי פנימי המבעבע בתוכנו ותערער את יציבות המדינה בתקופה מהקשות בתולדותיה. אנו קוראים לממשלה להסיר את נושא העברת היועצת המשפטית מכהונתה מסדר היום, ולשר המשפטים וליועצת המשפטית לממשלה להיפגש בהקדם ולפעול יחד, כפי שהציבור מצפה מהם, לשיפור דפוסי העבודה המשותפת לטובת כלל אזרחי ישראל. האתגרים הלאומיים המורכבים שבפניהם אנו עומדים מחייבים שיתוף פעולה ולא העמקת משברים פנימיים.

בסופו של יום, השאלה אינה רק האם פיטורים כאלה יעמדו במבחן משפטי, אלא האם הם משרתים את האינטרס הלאומי העליון בעת הזו.