בערב יום השואה אירחנו במסגרת מיזם "זיכרון בסלון" את מרדכי גדרון, ניצול שואה בן 92 מהונגריה, אשר שרד את מחנה אושוויץ ועלה עם אביו לישראל אחרי קום המדינה.
גדרון סיפר שחבריו והוא במחנה לא ידעו לאן מוליכים את כולם, ושהיו שמועות שממיתים אותם בגז ואז שורפים את הגופות בקרמטוריום.
״אנחנו לא האמנו לזה. אנחנו, שגדלנו על התרבות הגרמנית, לא האמנו שזה אפשרי, ממש לא יכולנו להאמין שיעשו דבר כזה. אבל עשו״, אמר גידרון בכאב.
בתום עדותו המטלטלת והמרגשת של גדרון, סיימנו את הערב עם דבריהם העוצמתיים של חברי הכנסת יולי אדלשטיין וגדי אייזנקוט, אשר כיבדו אותנו בנוכחותם. השניים דיברו על מנהיגות, אחדות ופשרות.
ח"כ אדלשטיין תהה איך ייתכן שהיום מנהיגות אינה נתפסת בהכרח כמנהיגות מאחדת, שהרי מנהיגות בבסיסה אמורה להיות כזו המאחדת בין החלקים. לדבריו, אף שהחיים האישיים שלנו מלאי פשרות, בשיח הציבורי אדם שאינו בשיח הקצוות נחשב בימינו אדם ללא דעה, ״פרווה״.
לדעתו, דווקא הקיצוני הוא פחדן ללא זהות, לכן הוא נבנה על תקיפת האחר. לעומתו, אדם בעל זהות מסוגל לקבל את העובדה שיש לאדם אחר זהות אחרת משלו.
ח"כ אייזנקוט אמר כי ״"אלה ימים שצריכים להביא לחשבון נפש ועדכון גרסה לגרסה שהשתבשה באופן שבו מדינת ישראל מובלת בשנים האחרונות״. הוא הוסיף שמנהיגות בעיניו היא החובה של מנהיגים לומר אמת, להתוות דרך ולתת תקווה.
דבריו של יניב כהן, ראש מכון תכלית, מסכמים את התחושה שיצאנו איתה ביום כואב ומשמעותי זה: “אני מרגיש את כובד האחריות שיש עלינו ועל כל אחד מאיתנו בחברה הישראלית. יש לנו חובה לשמור על הבית הזה ולהתאמץ שלא ייקרע".
