הבעיה ותרבות התכל'ס

כשחושבים על פיקוח פרלמנטרי, כלומר – האופן שבו הכנסת, המורכבת מנבחרי העם, מפקחת על הממשלה (ובכלל זה הפקידות המבצעת את תפקידה ברשות המבצעת), יש נטייה לתור אחרי תוצאה מיידית ונראית לעין. האם האופוזיציה הצליחה לגייס חברות קואליציה עבור הצבעת אי-אמון? האם המליאה דנה בהצעה לסדר יום? האם המליאה אישרה העברת תפקידים בממשלה? האם הוועדה פרסמה דו"ח או מסקנות המצביעים על כשליו של משרד ממשלתי? האם נצפה בקרב הרשות המבצעת שינוי מדיניות?

אולם, הטענה שאני רוצה לטעון כאן היא שלא כך נכון להעריך את מלאכת הפיקוח הפרלמנטרי. במקום החיפוש האינסופי אחרי שורה תחתונה, שחור על-גבי לבן, כחלק מתרבות התכל'ס הישראלית, נכון להבין את הפיקוח הפרלמנטרי כתהליך מתמשך שאין לו תוצאה חד-חד-ערכית ברורה. בד בבד, במידה רבה זה גם קסמו. ההתמשכות והשיטתיות של פיקוח פרלמנטרי, כשהוא מתבצע היטב, הם ההיבטים המשמעותיים בדרישת אחריותיות ודיווחיות מהממשלה על זרועותיה הרבות, והם אלה שתורמים בסופו של דבר לשינוי מציאות. במקרים רבים, בזירת הוועדות המהווה את הזירה העיקרית של הפעילות הפרלמנטרית,^[1] התרומה של עצם ההגעה לוועדות לא מתמצה בנוכחות ובדיון בלבד. כל זימון לוועדה כולל גם הכנה מסוימת במשרד הממשלתי, הוא כולל איסוף נתונים, ובכך מחייב מידה מסוימת של בדק-בית פנימי בתוך הרשות המבצעת. עצם ההבאה של נציגי ממשלה לשולחן ועדה פרלמנטרית בתהליך פיקוחי מתמשך (מדי ארבעה או ששה שבועות, למשל), משמרת תהליך של בקרה פנימית בתוך הרשות המבצעת, וכך מושג במידה רבה תפקידו של הפיקוח הפרלמנטרי. זה שאינו זוהר ואינו מסתיים בדו"חות עבי-כרס או בקול תרועה, אלא דווקא בעבודה השקטה, מאחורי הקלעים, שאינה מובילה לכותרות, אבל מיטיבה את חיי האזרחים.

בטרם אתקדם להצגת הטיעון, הערה מושגית חשובה: ברשימה זו אני עוסקת בפיקוח כתהליך (process) ולא הליך (procedure). הליכי פיקוח רבים קיימים בפועל בכנסת.^[2] ההבנה התהליכית של פיקוח פרלמנטרי, לעומת זאת, חלשה יותר ומצדיקה את הדיון שאותו אפרט בהמשך הרשימה.

הגדרה

באופן מעניין למדי, הגם שהספרות במשפטים ובמדע המדינה ערה היטב לחשיבות הדינמיקה שבין מהות ותהליכים, הניסיונות להגדיר פיקוח פרלמנטרי כמעט לא נתנו משקל ניכר לשאלת האופי התהליכי של הפיקוח.

הגדרה בולטת לפיקוח פרלמנטרי שאומצה בהיקף רחב (גם בהקשר הישראלי)^[3] היא הגדרתו של גרגורי המבחינה בין פיקוח במובן חזק לפיקוח במובן חלש: פיקוח במובן חזק כרוך בסנקציות כופות, ואילו הפיקוח במובן חלש מתבצע בשגרת העבודה של הגוף הפרלמנטרי וכולל בחינה, אימות, אתגור, תשאול ודרישה לאחריותיות. בעוד שהמובן החזק של פיקוח לרוב כרוך באירועים פוליטיים כבדי-משקל (כדוגמת הצעת אי-אמון), הפיקוח במובן החלש כרוך בעבודה השיטתית של הוועדות ובמנגנוני הפיקוח השגרתיים במליאה (כדוגמת שאילתות).^[4] גישה זו מתכתבת היטב עם גישה אחרת שידועה בספרות, המבדילה בין פיקוח במתכונת "שומר הלילה" (עבודה שיטתית, שאינה מושכת תשומת לב) לבין "כיבוי שריפות" (אירוע עם תהודה גדולה, המתרחש במקרי קצה).^[5]

בהקשר זה בולטת ההבחנה בין הגדרות שהוצעו על-ידי תאורטיקנים לבין פרקטיקנים. כך למשל אוגול (Ogul), מהבולטים בחוקרי הפרלמנטים, הגדיר פיקוח פרלמנטרי באופן רחב הכולל כל התנהגות של מחוקקים אינדיבידואלים המשפיעה על הרשות המבצעת, על זרועותיה, בין אם היא עושה זאת באופן אינדיבידואלי או קולקטיבי, ובין אם כוונה לכך ובין אם לאו.^[6] גישה תאורטית זו, שנאמנה מאוד למחקר האמריקני המעניק משקל רב למחוקקים האינדיבידואלים ולהניעות (motivations) ביסוד התנהגותם,^[7] אינה מעמיקה בהיבטים התהליכים אשר כרוכים בכך. לעומת הגדרה זו, יאמאמוטו (Yamamoto), שנשען על סקירה אמפירית של 88 פרלמנטים תוך שנתן משקל סגולי ניכר לפרקטיקות הפרלמנטריות, הגדיר פיקוח פרלמנטרי כסקירה, ניטור ופיקוח על סוכנויות ממשלתיות וציבוריות, לרבות יישום מדיניות וחקיקה.^[8] למעשה, הגדרה זו מטמיעה בתוכה הבנה של פיקוח פרלמנטרי כתהליך, ומגלמת את יסודות השיטתיות וההמשכיות חלף מופעי ראווה גדולים.

קשיי המדידה

אם עסקינן בתהליכים מול תוצאות, שאלת המדידה של תהליכים פרלמנטריים מצריכה תשומת לב. ההשוואה המתבקשת לעניין מדידת הפיקוח הפרלמנטרי היא למדידה של הצעות חוק פרטיות, בשל היותן הפעילויות הפרלמנטריות המרכזיות. מספר גורמים שונים מפרסמים מפעם לפעם מדדים פרלמנטריים שונים. ההיבט שלרוב זוכה לכותרות הוא מספר הצעות החוק שהגישו חברי הכנסת הבולטים. הכנסת עצמה מגדילה לעשות ומפרסמת דו"חות חקיקה מקיפים, לצד מאגר החקיקה הלאומי המפורט, המאפשרים לגבש תמונה מלאה של הפעילות הפרלמנטרית החקיקתית. אנחנו, הציבור, מקבלים ומקבלות תמונה ברורה, ודאית, במספרים או אחוזים, של היקף הפעילות הפרלמנטרית. האמנם כך?

ובכן – לא בהכרח. ראשית, בישראל ידועה התרבות הפוליטית של "הצהרות חוק". חברי הכנסת משתמשים בהצעות חוק שסיכוייהן לעבור קלושים, במטרה למשוך את תשומת לב הציבור, התקשורת, השרים וגורמים רלוונטיים נוספים. הן הפכו לכלי להנחת סוגיות על סדר היום הציבורי, גם כשאין כוונה להתקדם במסלול החקיקתי. כיום הצעות חוק הן כלי כה מרכזי בעבודה הפרלמנטרית בכנסת עד שנדמה לעיתים שהן החליפו כל כלי אחר שעשוי להיות רלוונטי.

שנית, יש בעייתיות גורפת במדידה פרלמנטרית אמפירית, בינארית ומוחלטת שאינה מותירה מקום למורכבויות. אכן, גם בתחום הפיקוח קיימים מדדים בולטים. דוגמה בולטת היא כמות השאילתות שמוגשות ונענות בפרלמנט. זה למשל מדד השוואתי בולט כחלק מנתוני האיגוד הפרלמנטרי הבינלאומי, ואף במדדי דמוקרטיה שונים ובארגוני חברה אזרחית.^[9] אולם, גם מדדים אלה לא מספקים תמונת מציאות נאמנה. למשל, לפי מדד V-DEM שהעניק לישראל את הציון 0.94 מתוך 1 במענה על שאילתות, היינו עשויים לחשוב – בטעות – כי הפיקוח הפרלמנטרי בישראל הוא משמעותי. ואולם המצב הוא שונה, והפיקוח הפרלמנטרי הוא לקוי וחלש לרוב. יעידו על כך שני מכתבים פומביים שיצאו ממזכירות הכנסת בשנת 2024. מכתבים אלה, שיצאו על-דעת יושב-ראש הכנסת, מופנים למזכיר הממשלה, ומפרטים את היקף השאילתות המצויות באיחור שהוגשו מטעם הכנסת לממשלה. מדובר במאות רבות של שאילתות, ועשרות אחוזים מתוכן באיחור משמעותי של מעל 50 ימים, וטרם נענו נכון למועד שליחת מכתבים אלה.^[10]

ואכן, פרלמנטים שונים ערים לקשיי המדידה. במחקר שנערך על-בסיס נתונים משישה-עשר פרלמנטים בעולם, נמצא שבכולם אין מדד כוללני פורמלי לבחינה מהותית ואיכותית של הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה. בלית ברירה, חלקם מסתפקים במדידה סטטיסטית של שיעור השאילתות שנענו או לא נענו או של פעילות פרלמנטרית מדידה אחרת.^[11]

על-כן, ניתן ורצוי להטיל ספק בחשיבות של המדדים הללו מבחינה אמפירית, ושל מדידת פעילות פרלמנטרית באמצעים בינאריים. כדאי עוד יותר לעשות זאת כשמבינים את האופן שבו פיקוח פועל כתהליך. מקרים בולטים של פיקוח פרלמנטרי איכותי, שהיו שיטתיים, נמשכים, ולוו בהרבה עבודה "מאחורי הקלעים", לא הסתיימו בשורה תחתונה אלא בשינוי איטי ונמשך במדיניות הממשלה. ואכן, ניתן להצביע על מקרים של פיקוח מוצלח במיוחד: השימועים שערך חבר הכנסת איתן כבל בנוגע לגז הטבעי ובנוגע למחיקת החובות בבנקים;^[12] חבר הכנסת מוטי יוגב, אשר בשיטתיות רבה הביא לוועדה מדי מספר שבועות את אנשי הממשל המתאימים על-מנת להוביל לשיפור קליטת הסלולר בשטחי סי;^[13] ודיוניה של חברת הכנסת עאידה סולימאן בוועדה למעמד האישה, אשר לאורך כהונתה התרכזה במספר מקרים ממוקד ודרשה מהממשלה תשובות, הרחבה והעמקה אודותיהם.^[14]

דרישה מול תגמול

לצערנו, מקרי הפיקוח שהזכרתי הם היוצאים מהכלל המעידים על הכלל. רק במיעוט המקרים ניתן לאתר יושבת-ראש המצליחה, בניגוד לכל הסיכויים, לרתום אחריה ועדה פרלמנטרית ולהניע אירוע פיקוח מתמשך, אקטיבי ומשמעותי. חברי הכנסת עצמם יודעים כי "התמדה" היא שם המשחק,^[15] אך בפועל הפיקוח הפרלמנטרי אינו נתפס באופן זה ואינו מתממש באופן זה.

כפי שהובהר לעיל, פיקוח פרלמנטרי הוא תהליך משמעותי גם כאשר אינו מוביל לשינויים מיידיים במדיניות. עצם הדיון הציבורי, הבאת הגורמים המפוקחים לדיונים, איסוף והנגשת המידע לציבור, והטמעת שיטות עבודה חדשות – כל אלה הם חלק מהותי מתהליך הפיקוח. לכן, חיוני להבין שפיקוח פרלמנטרי אינו רק כלי לקבלת תוצאות מיידיות, אלא מנגנון רחב יותר שמטרתו להשיג מספר יעדים: פיקוח דמוקרטי על הממשלה, דרישה לאחריותיות, שיפור תפקוד הממשלה, קידום שקיפות, והעלאת נושאים חשובים לדיון ציבורי.^[16]

אולם, היתרון הזה של תפיסת הפיקוח כתהליך מתמשך הוא גם חסרונו המרכזי. בעוד שחקיקה מסתיימת בחוק ברור ומחייב שמשנה את המציאות, תהליכי פיקוח רבים אינם מובילים לאכיפה ממשית. לדוגמה, הצעה לסדר היום עשויה להסתיים בהסכמות לא פורמליות, שאילתה דחופה עלולה לפתור בעיות פוליטיות מבלי שהשר יתייצב, והעבודה המאומצת של הפקידים בהכנת חומרים לוועדות הכנסת נותרת לרוב סמויה מהעין.

למול הדרישה התובענית שגובה תהליך פיקוח אפקטיבי, התגמול (כפי שנדמה שרוב חברי הכנסת תופסים אותו) אינו מצדיק זאת. מערך התגמולים הקיים משובש לגמרי, מתעדף חקיקה ומעניק בגינה תגמול ציבורי רב יותר. מדדי חברה אזרחית של "חברי הכנסת המצטיינים" מתרכזים לרוב במספר הצעות החוק שהוגשו מטעם חברי הכנסת. במובן זה, חקיקה היא "זולה" במשאבי תשומות, ובמקביל "רווחית" ביותר מבחינת תשומת לב פוליטית, ציבורית ואלקטורלית.^[17] יתרה מכך, במקרים רבים חברות הכנסת משלמות מחיר פוליטי ומפלגתי יקר עבור "התעקשות" לפקח בנושא מסוים או על שר מסוים, באופן שפוגע במעמדן הפנימי במפלגה.

על האין: היעדר תפיסה תהליכית בכנסת כיום

על היעדר התפיסה התהליכית של פיקוח בכנסת ניתן ללמוד גם מתהליכים שהתקיימו בכנסת ה-20. בתקופת כהונתה של יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי (יחידת כת"ף), בשנים 2017–2018, החל תהליך משמעותי של טיוב הפיקוח הפרלמנטרי. כלי העבודה שניסו להטמיע במסגרתו שיקפו את האופי התהליכי של הפיקוח, וכללו שלושה מרכיבים. המרכיב הראשון היה פיתוח של קובץ דיווח במתכונת המאפשרת להשוות בין משרדים ובין תקופות. כך, למשל, אם עניינו של הקובץ איוש תקנים בסוגיה רוחבית, הקובץ מאפשר לבנות עמודות לכל משרד, ובתוכו לכל משימה וכל תקציב שהוצא, ולדרוש ממשרדי הממשלה למלא ולדווח מדי תקופה. שיטתיות הדיווח, העיתיות של הדרישה שלו, והיכולת להשוות בין נתוני תקופות שונות ומשרדים שונים, ביטאו היטב תפיסה של פיקוח כתהליך.

המרכיב השני היה יצירת תוכנית עבודה ("גאנט") פיקוח. בדומה למסגרת תוכניות העבודה שמקובלת בממשלה, ולמעשה כמעט בכל ארגון שפועל על תשתית סדורה, גאנט הפיקוח נועד לסמן ולהגדיר מראש מספר יעדי פיקוח עבור כל ועדה לכנס העוקב.^[18] עבור יושבי-ראש הוועדות הוא מאפשר לקדם סוגיה מסוימת על סדר יומה של הוועדה, ועבור הוועדה בכללותה הוא ממקד את המאמצים והמשאבים הפיקוחיים באותן סוגיות, וזאת גם מבלי להזניח את מחויבות הוועדה לעניינים אחרים המצויים על סדר יומה.

המרכיב השלישי, שנלווה לתוכניות העבודה, היה יוזמה של תהליך תכנון והשוואתו לביצוע, אשר קבע שני ימי תוכניות עבודה שנתיים. האחד נועד לתכנון ולהצגת תוכניות העבודה, והשני לבחינת ביצוע עמידה ביעדים.^[19] יום תוכניות עבודה ראשון התקיים בחודש יולי 2018, ויום תוכניות נוסף תוכנן לחודש דצמבר 2019. האחרון התבטל בשל יציאת הכנסת ה-20 לפגרת בחירות, ולא חודש מאז.^[20] גם יחידת כת"ף לא חזרה לפעול בכנסת ה-21 ואילך.

אמנם ככלל יש קושי ללמוד מה"אין", אולם קשה להתעלם מכך שברמה המקצועית, בכנסת וביחידותיה השונות התקיימה הטמעה מסוימת של תפיסה תהליכית של פיקוח פרלמנטרי, והצורך להתאים את הכלים השונים על-מנת שיאפשרו, יקדמו ויעודדו תהליכים ארוכי-טווח. אולם התהליכים שהתקיימו בשנים 2017–2018 נראים כיום יותר כמו אפיזודה חולפה מאשר תוכנית פעולה, ומעידים על כך שהגם שישנן אפשרויות להטמיע כלי פיקוח תהליכים מתאימים, אלו לא מתרחשות בפועל.

פיקוח כתהליך: מה צריך להיעשות?

הדיון בפיקוח פרלמנטרי כתהליך מאפשר להאיר את שני פניו של הפיקוח הפרלמנטרי, בהיותו בלם פוטנציאלי משמעותי על כוחה האדיר של הממשלה (כל ממשלה) ושל הרשות המבצעת שפועלת תחתיה. על הבלם הפנים-פוליטי הזה ניתן להביט משתי זוויות שונות. האחת היא העקרונית, הדמוקרטית, העוסקת בחשיבותם של בלמים ואיזונים בין מוסדות השלטון.^[21] זוהי זווית חשובה שמצדיקה עיסוק ציבורי, אקדמי ופוליטי גם יחד, תוך חתירה לטיוב הסדרי הפיקוח הפרלמנטרי. אולם לצד זאת, להבנה של פיקוח כתהליך יש חשיבות גם מזווית שנייה, פרגמטית: מקרים רבים שלא בהכרח הובילו לכותרות גרנדיוזיות, לדו"חות או לשינויים מוצהרים במדיניות של משרד ממשלתי זה או אחר, הובילו לשינוי דה פקטו: חמישה תקנים נוספים למשרה מסוימת אוישו; תקציב שנועד לילדים והיה תקוע במשרד בשל העברת עודפים משנה לשנה, שוחרר והועבר ליעדו; התגבשה הסכמה להקים עוד נתיב תחבורתי שיקל על עומסי תנועה. הדוגמאות רבות, והן אלו שמשפיעות על חיי האזרחיות והאזרחים.

בשל כך, בעיסוק הציבורי והאקדמי בפיקוח הפרלמנטרי, יש לבטא הכרה באופי התהליכי ובקשיי המדידה הבינאריים של הפיקוח, לצד הבנה עקרונית כי קשיים אלה אינם מפחיתים מחשיבותו של פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי. יתרה מכך, ניתן לחשוב, למשל, על מדדים מסוג שונה, שאינם בוחנים שורה תחתונה אלא את מידת ההצלחה של התהליך עצמו. בעקבות הצעות עבר של חברי הכנסת עצמם,^[22] הצעתי במקום אחר למדוד את הצלחת תהליך הפיקוח באמצעות יצירת מדדי שיתוף פעולה ושקיפות למשרדי הממשלה, אשר יתפרסמו מטעם הכנסת כמוסד. מדדים אלה יוכלו למדוד את מידת שביעות הרצון של חברי הכנסת משיתוף הפעולה של גורמים ברשות המבצעת; את המהירות שבה מידע מגיע מהממשלה לכנסת; אם היקף החומר ותוכנו שהועברו עונה על בקשת המידע; וכן את הנוכחות בוועדות (הן עצם ההגעה לוועדה והן את זהות הגורם שהגיע).^[23] בהקשר זה, לא רק שמדובר במדד מתוחכם ורגיש יותר להצלחת הפיקוח, אלא שהוא עצמו מהווה תמריץ חיובי לממשלה להיענות לפיקוח, ויוצר ממד נוסף של אחריותיות ממשלתית, שקיפות ודיווחיות. ניתן גם לבדוק, מצדה של הכנסת, את היקף הדיונים שהתקיים בכל סוגיה פיקוחית, ואת מידת ההשתתפות בוועדות (הן מצד גורמים פנים-פרלמנטריים ובהן מצד גורמים חוץ-פרלמנטריים). צורת מדידה זו תבטא את מידת המחויבות של חברי הכנסת לתהליך הפיקוח.

במובן זה, מדידה איכותנית ורגישה של הפיקוח יכולה גם לעצור את הבעיה המעגלית של הפנייה הכמעט-אוטומטית של חברי וחברות הכנסת לחקיקה. שינוי משמעותי במערך התמריצים, הכולל מדדי שיתוף פעולה לממשלה ומדדי התמדה לחברי הכנסת ולוועדות, יכול להוביל לכך שתינתן יותר תשומת לב פומבית להיענות הממשלתית, לדרישות הפרלמנטרית, ולמלאכת הפיקוח בכללותה. ככל שהפיקוח יזכה ליותר תשומת לב ציבורית, כך יצטמצם הצורך בחקיקה עבור קרדיט פוליטי, שכן חברי הכנסת ידעו שהם יוכלו לזכות בהערכה ציבורית ובתשומת ליבה של הממשלה גם מעצם הפעילות בוועדות ומעבודת הפיקוח השוטפת. הווה אומר, הבנת האופי התהליכי של עבודת הפיקוח הפרלמנטרי, ויצירת מערך תמריצים מתאימים, הוא אינו רק מהלך מושגי או רעיוני לשם שמים, אלא עשוי להיות בעל השפעה של ממש על האופן שבו הפיקוח הפרלמנטרי נערך ומתבצע בחיי המעשה הפרלמנטריים.

***

המחברת מבקשת להודות מקרב לב לאלעד גיל ולעורכת ענת עובדיה-רוזנר על הערותיה הטובות, המדייקות והמועילות.

לקריאת המאמר במקור >>>

הערות

[1] בישראל ראו סקירה מקיפה של עבודת הוועדות ומרכזיותן אצל נועה קברטץ-אברהם הממשק בין הכנסת לממשלה בתהליכי חקיקה ממשלתית (מחקר מדיניות 147, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2020). זה מצב הדברים גם בעולם. כבר בשנת 1885 הנשיא האמריקאי ווילסון זיהה אותן כ"חדרי העבודה" של הקונגרס, המקום בו מתבצעת העבודה המקצועית והמרכזית. להרחבה על מרכזיותן בתהליך הפיקוח ראו Woodrow Wilson, Congressional Government 297 (1885).

[2] אלו כוללים, בין היתר, את הכלים הבאים במליאה: שאילתות על סוגיהן השונים, הצעות לסדר היום ולדיון מהיר, דיון במליאה בהשתתפות ראש הממשלה, אישור על שינויים הנערכים בממשלה, העברת תקציב המדינה, אישור הכרזת שעת חירום, הצבעת אי-אמון והקמת ועדת חקירה; ובזירת הוועדות את הדיונים השוטפים (ובכל זה דיונים פיקוח תקציבי בוועדת הכספים), את הזימונים של נציגי הממשלה ושל גורמים נוספים, דו"חות ומסקנות ועדה, פיקוח על יישום חקיקה, דיונים בוועדות בעקבות הצעה לסדר היום או דיון מהיר, דרישות מידע מהממשלה (ובכלל זה מידע תקציבי), פיקוח על תאגידים סטטוטוריים הוועדה לענייני ביקורת המדינה ועוד. להרחבה ראו בל יוסף "כנסת תכליתית: חיזוק יכולות הפיקוח של הכנסת על הממשלה" נייר מדיניות 1.2025 תכלית (2025).

[3] חן פרידברג וראובן חזן פיקוח הכנסת על הממשלה: תמונת מצב והצעה לרפורמה 22 )מחקר מדיניות 77, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2009).

[4] Roy Gregory, Parliamentary Control and the Use of English, 43 Parliamentary Affairs 59 (1990).

[5] Mathew McCubbins & Thomas Schwartz, Congressional Oversight Overlooked: Police Patrols versus Fire Alarms, 28 Am. J. Pol. Sci. 165 (1984).

[6] Morris Ogul, Congress Oversees the Bureaucracy: Studies in Legislative Supervision 11 (1976).

[7] להרחבה בהקשר זה ראו: David R. Mayhew, Congress: The Electoral Connection (1974).

[8] Hironori Yamamoto, Tools for Parliamentary Oversight: A Comparative Study of 88 National Parliaments (2007).

[9] ראו למשל כאן (המכון הישראלי לדמוקרטיה) וכאן (שקוף).

[10] מכתב מדן מרזוק, מזכיר הכנסת, אל יוסי פוקס, מזכיר הממשלה (ירושלים, 22.5.2024); מכתב מדן מרזוק, מזכיר הכנסת, אל יוסי פוקס, מזכיר הממשלה (ירושלים, 17.12.2024).

[11] דינה צדוק "מדדים לבחינת הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה – סקירה משווה" הכנסת, מרכז המחקר והמידע 5 (25.3.2019). המחקר בחן את אוסטריה, אסטוניה, בלגיה, בריטניה, גרמניה, טורקיה, סלובניה, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צ'כיה, צרפת, קנדה, שבדיה, שווייץ.

[12] להרחבה על עבודת הוועדה ראו Bell E. Yosef, The Art of Effective Oversight: Unravelling the Success of Israel's Cabel Inquiry Committee, 12 The Theory and Practice of legislation 21 (2024).

[13] פרוטוקול ישיבה 47 של ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני איו"ש, הכנסת ה-20 (17.7.2017). ראו גם: עמיחי רובין ״קליטה סלולארית ביו״ש כמו בכל הארץ״ סרוגים (22.5.2014).

[14] למשל, בדיון שעסק בהנגשת שירותי בריאות ורווחה לנשים בדואיות ביישובים הבלתי מוכרים, סלימאן דרשה תשובות והרחבה מנציגי משרד הרווחה באשר להתקדמות התוכנית שעתידה להחליף את מרכז אלואחה. ראו: פרוטוקול ישיבה 283 של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הכנסת ה-20 (18.12.2018).

[15] ראו בהקשר זה את דבריו של יושב-ראש הכנסת יואל )יולי( אדלשטיין מיולי 2018, בדיון במליאת הכנסת ביום תוכניות עבודה משותף לכנסת ולממשלה: "הכנסת תדאג שהימים האלה ייקבעו מספיק זמן מראש, כדי לאפשר לחברי הוועדות להתכונן כמו שצריך, ללמוד את החומר, לנסח את השאלות הרלוונטיות ולהביא לשיא את הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הממשלה – שיא של מקצועיות, שיא של יעילות, שיא של מימוש יעדים, לטובת אזרחי ישראל" )ד"כ 2.7.2018, בעמ' 64(.

[16] Riccardo Pelizzo and Frederick Stapenhurst, Government Accountability and Legislative Oversight (2014).

[17] טיעון זה מתבסס על תפיסה רציונלית וממקסמת-רווחים של חברי הכנסת. ראו McNollgast, Legislative Intent: The Use of Positive Political Theory in Statutory Interpretation, 57 Law and Contemporary Problems 2, 7 (1994).

[18] יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי תהליך פיקוח אחר התחייבויות ממשלה מורכבות חוצות משרדים (הכנסת, מרץ 2018).

[19] ראו מכתב מיואל (יולי) אדלשטיין, יושב-ראש הכנסת, ליושבי-ראש הוועדות השונות בכנסת (30.5.2018).

[20] "יחידת כת"ף: סיכום פעילות בכנסת ה-20 | שנת פעילות ראשונה" הכנסת 2 (דצמבר 2018).

[21] בהקשר זה ראו: בל יוסף "(חוסר) איזונים ובלמים בין רשויות השלטון: חשיבותו של פיקוח פרלמנטרי" רשות הרבים (31.12.2023).

[22] פרוטוקול ישיבה 106 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-24, 7 (7.6.2022) בנושא "חיזוק מעמדה של הכנסת ויכולת הפיקוח שלה – מסירת מידע למרכז המחקר והמידע"; פרוטוקול ישיבה 62 של ועדת הכנסת, הכנסת ה-25, 6 (26.6.2023) בנושא "קשיים בהעברת מידע לוועדות הכנסת ולממ״מ על ידי משרדי הממשלה".

[23] יוסף, כנסת תכליתית, לעיל ה"ש 2.