השירות הציבורי בישראל, הכולל את כלל משרדי הממשלה ויחידות הסמך שלהם, הוא הזרוע הביצועית של המדינה. עשרות אלפי עובדי מדינה (93,625 משרות נכון למאי 2025) – מרופאות בבתי חולים, מפקחים בבתי הספר, עובדים סוציאליים ועד למתכננים במשרדי התחבורה והאוצר – הם אלו שמספקים בפועל את השירותים החיוניים לציבור ומוציאים לפועל את מדיניות הממשלה. תפקודם היעיל והמקצועי של עובדים אלו משפיע באופן ישיר על איכות החיים של כל אחת ואחד מאיתנו. הגוף המרכזי המופקד על ניהול ההון האנושי העצום הזה, על קביעת כללי המשחק ועל יישום מדיניות הממשלה בתחומי המינהל ומשאבי האנוש בשירות המדינה, הוא נציבות שירות המדינה. בראש גוף משפיע זה, המשמש כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה, עומד נציב שירות המדינה.[1]

לנציב שירות המדינה יש השפעה אדירה, ישירה ועקיפה, על איכות השירותים שאנחנו מקבלים ועל תפקוד המדינה כולה.[2] הנציב הוא זה שמאשר את התקנים במשרדי הממשלה – כלומר, כמה עובדים יהיו בכל משרד, קובע את הכללים למכרזים שדרכם מגייסים עובדים חדשים, ובסמכותו לאשר במקרים המתאימים קבלה לעבודה ללא מכרז. הוא בעצם מחליט במידה רבה מי יהיו האנשים שישרתו אותנו במשרדי הממשלה השונים, ומה יהיו הכישורים הנדרשים מהם.[3] הנציב, כראש הנציבות, אחראי על קביעת תנאי העבודה של עובדי המדינה, על קידומם, על הטיפול ברווחתם ופרישתם לגמלאות. הוא גם אחראי להתוות את המדיניות לאיכות ומצוינות בשירות המדינה – במטרה שהשירותים שנקבל יהיו טובים ויעילים יותר.

אחת הסמכויות המשפיעות ביותר של הנציב היא מעורבותו הישירה במינוי האנשים בצמרת השירות הציבורי. הנציב יושב בוועדות שבוחנות את המועמדים לתפקידים אלה, ולעיתים קרובות עומד בראשן. בין היתר, עומד הנציב בראש ועדת שירות המדינה,[4] שהצעתה היא תנאי לסמכות הממשלה לפטור משרות מחובת מכרז (לפי סעיף 21 לחוק). הנציב לוקח חלק מרכזי בבחינת המועמדים מטעם הממשלה והשרים לתפקידי מפתח בשירות המדינה: הוא יושב ראש ועדת המינויים הבוחנת מועמדים מטעם השרים או הממשלה למשרות הבכירות הפטורות ממכרז (פטור מלא) שסווגו כמאופיינות באמון ותיאום הפטורות ממכרז – כגון מנכ"לים, וחבר קבוע בוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים, הדנה במינויים הרגישים ביותר כמו הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה ונגיד בנק ישראל.

הנציב או נציגו חברים גם בוועדות איתור למשרות בכירות מקצועיות ורגולטוריות, שמקיימות הליכים תחרותיים לאיוש משרות פטורות ממכרז וממליצות לממשלה על מועמדים מתאימים. בכך, הנציב מעורב באופן ישיר או עקיף במינויים רבים, החל מדרגי הביניים ועד לצמרת השירות הציבורי, כולל פרקליט המדינה, המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, הממונה על התקציבים, והממונה על התחרות. בית המשפט העליון עמד על כך ש"אדוות ההשפעה של נציב שירות המדינה מתפרשות אפוא לכל אורכו ורוחבו של השירות הציבורי".[5] כלומר, להחלטותיו יש השפעה שמגיעה כמעט לכל פינה במערכת.

לנציב סמכויות מקיפות לשמירה על הכללים וטיפול בבעיות, והוא עומד  בראש מערך המשמעת. הוא יכול למנות חוקרים שיבדקו תלונות, להסמיך תובעים בבתי דין למשמעת, ואפילו להשעות עובד מתפקידו.[6] זהו מנגנון חשוב לשמירה על טוהר המידות ועל תפקוד תקין של השירות הציבורי.

במילים פשוטות, נציב שירות המדינה הוא שחקן מרכזי במערכת השלטונית. תפקידו מחייב אותו להוביל שירות ציבורי הפועל באופן מקצועי, ממלכתי וא-פוליטי, כפי שהדגיש בית המשפט העליון, וזאת תוך הוצאה לפועל של מדיניות הממשלה הנבחרת, אך תמיד בכפוף לדין ולשמירה על האינטרס הציבורי הרחב.[7] לכן, השאלה מי מאייש את התפקיד הזה, וחשוב לא פחות – איך הוא מתמנה – היא שאלה קריטית לדמותה של המדינה ולתקינות פעולתה. לאורך השנים, סוגיית מינוי הנציב עוררה מחלוקות רבות, ובשנים האחרונות הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, שהכריע בה באופן שעשוי להגדיר מחדש את כללי המשחק.

היסודות למוסד הנציבות הונחו כבר בשנת 1948 עם הקמת "מחלקת המנגנון" (ששמה שונה ל"נציבות שירות המדינה"),[8] והחלטת ממשלה (קנ"ד) הטילה עליה תפקידים ראשוניים כמו אישור חלוקת תפקידים וקביעת סדרי קידום. ^[9] בשנותיה הראשונות של המדינה, הסדרת יחסי העבודה בשירות הציבורי התבססה בעיקר על שרידי חקיקה מנדטורית, הסכמים קיבוציים, ונוהל פנימי הולך ומתגבש – התקשי"ר – אך ללא עיגון חוקי מספק. היה ברור שמצב כזה, ללא חוק מסודר וברור, אינו יכול להבטיח שירות ציבורי יציב, אחיד ומקצועי כפי שמדינה מודרנית זקוקה לו.

בתחילת שנות ה-50, על רקע ההכרה בצורך במסגרת חוקית מקיפה לשירות המדינה, הציג ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, חזון לכינון שירות ציבורי המבוסס על מינוי לפי כישורים, מקצועיות, ניקיון כפיים והרחקת השפעות פוליטיות ("דפוליטיזציה של המנגנון").^[10] משניסיון זה לחקיקה מקיפה לא צלח, אומצה גישה של פיצול החקיקה, ובשנת 1959 נחקק חוק שירות המדינה (מינויים) (להלן: חוק המינויים). חוק זה התמקד בהסדרת הליכי הקבלה לשירות, עיגן את עקרון המכרז הפומבי והבחינות כדרך המלך למינוי, והסדיר את תפקידי נציב שירות המדינה וועדת השירות כמפקחים על התהליך.

ומה לגבי הנציב עצמו? סעיף 6 לחוק המינויים קבע שהממשלה היא שתמנה את הנציב, ופטר את התפקיד הבכיר ביותר במערך ניהול כוח האדם של המדינה מחובת המכרז – חריג שהפך עם הזמן לכלל עבור רוב המשרות הבכירות.^[11] למרות מרכזיותו של התפקיד, חוק המינויים אינו כולל קביעה של תנאי סף או כישורים הכרחיים לכהונת הנציב. פער זה לא הושלם גם בהחלטות ממשלה או בחקיקה מאוחרת יותר; ככל שנקבעו קריטריונים, הם גובשו אד-הוק, באופן נקודתי עבור מינוי ספציפי של נציב.^[12]

היעדר מסגרת חוקית ברורה לאופן מינוי הנציב הוביל לכך שבמשך עשרות שנים, הליך המינוי התפתח בעיקר באמצעות פתרונות "מהרגע להרגע" (אד-הוק). עד 1993, הממשלה פשוט בחרה את הנציב באופן ישיר, וכך מונו יותר מעשרה נציבים.[13] בשנות ה-90 החל להיווצר נוהג של הקמת ועדות מיוחדות, שנקראו לבחון את התאמתו של המועמד שהציעה הממשלה, לפני שהמינוי אושר סופית. כך היה, למשל, כשמונו פרופ' יצחק גל-נור (1994-1993) ^[14] ועו"ד שמואל הולנדר (1996).^[15]

סיפור פיטוריו של פרופ' גל-נור ממחיש היטב את הרגישות סביב מעמדו של הנציב. גל-נור, פרופ' למדעי המדינה, מונה בתקופת ממשלת רבין וניסה להוביל רפורמה בשירות הציבורי. אולם, לאחר כשנתיים בלבד, עם חילופי השלטון, הוא פוטר, ובמקומו מונה עו"ד הולנדר, אז מזכיר הממשלה.[16] על פי דיווחים, הממשלה החדשה רצתה למנות "אנשים משלה".[17] הפרשה הגיעה לבג"ץ, ובית המשפט הבהיר באופן חד משמעי שמשרת נציב שירות המדינה אינה "משרת אמון" שאפשר להחליף עם כל שינוי פוליטי.[18] במסגרת ההליך הממשלה חזרה בה, והכירה בכך שהנציב חייב להיות גורם עצמאי, שאינו תלוי בחילופי שלטון.[19] ואכן, תחילה בוטל מינויו של הולנדר,[20] אך כחודשיים לאחר מכן הוא מונה שוב בהחלטת ממשלה.[21]

הולנדר כיהן בתפקיד יותר מעשור, וגם תקופת כהונתו הארוכה (1996-2010) לא הייתה חפה מביקורת. דוח חריף של מבקר המדינה משנת 2006 חשף כי עוזרתו האישית של הולנדר קודמה לתפקיד סמנכ"לית בנציבות ללא מכרז, באמצעות מהלך שהמבקר כינה "מהלך סיבובי" וקבע כי הוא פוגע בעקרונות יסוד של מינהל תקין ושוויוניות.^[22]

בהמשך הדרך, נעשו צעדים נוספים כדי לחזק את עצמאות הנציב. החלטות ממשלה מהשנים 2008 ו-2009 קבעו שכהונת הנציב תהיה קצובה – שש שנים בלבד, ללא אפשרות הארכה. זאת, מתוך הבנה שמדובר בתפקיד ניהולי-מקצועי בכיר שדורש מידה רבה של עצמאות ואי-תלות.[23]

ניסיון נוסף להסדיר את הליכי המינוי נעשה בהחלטת ממשלה 345 משנת 1999, שעסקה במינויים בכירים הפטורים ממכרז.^[24] ההחלטה קבעה שגם מינוי נציב שירות המדינה ייבדק על ידי "ועדת מינויים". אלא שכאן התעוררה בעיה: ועדת המינויים הרגילה פועלת בראשות הנציב המכהן, והוא כמובן לא יכול לבחון את מי שיבוא במקומו. לכן, בפועל, גם אחרי החלטה זו המשיכו להקים ועדות מינויים מיוחדות (אד-הוק) בכל פעם מחדש.

כך, לדוגמה, כשפרש הולנדר בשנת 2010, נעשה ניסיון להליך "מעין-תחרותי" באמצעות "צוות חיפוש". צוות זה פרסם קול קורא, פנה באופן יזום למועמדים, ובחן כ-150 מועמדים פוטנציאליים, מתוכם הומלצו ארבעה לראש הממשלה. המועמד שנבחר הובא בפני ועדת מינויים מיוחדת בראשות שופט בדימוס ושני נציגי ציבור (לאחר שהמועמד הראשון פרש, הובא מועמד אחר, שלא עבר את "צוות החיפוש"),^[25] ובסופו של דבר מונה עו"ד משה דיין, שכיהן בעבר כיועץ המשפטי למשרד המשפטים. גם הליך זה הגיע לבג"ץ (בג"ץ 2699/11), כאשר העותרים דרשו הליך של ועדת איתור "אמיתית". בית המשפט דחה אז את העתירה, וקבע שאין חובה חוקית לכפות על הממשלה ועדת איתור, ושהליך של ועדת מינויים מיוחדת הוא סביר.^[26]

גם הליך איוש משרת הנציב באופן זמני ידע תהפוכות. כך, למשל, בסוף מאי 2017, לאחר דיווחים על כוונה למנות את דרורית שטיינמץ, מנהלת אגף במשרד ראש הממשלה, לממלאת מקום זמנית, חל מפנה מהיר. כשבוע לאחר מכן, מונה לתפקיד אודי פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, שכבר כיהן בעבר כממלא מקום הנציב. על פי פרסומים, השינוי נבע, בין היתר, ממעורבותה הנטענת של שטיינמץ באישור שיפוץ במעון ראש הממשלה ומתחושות שהיא "זוטרה" יחסית לתפקיד.^[27] מינויו של פראוור, אף שהיה דמות מוערכת, נתפס כמהלך גישור זמני, אך כהונתו כממלא מקום התארכה באופן חסר תקדים ליותר משנה, תוך חמש הארכות שונות.^[28]

בינתיים, הדיונים סביב הרכב הוועדה המיוחדת נמשכו. בשנת 2018, התקבלה החלטת ממשלה נוספת (3793) שקבעה, שוב באופן חד-פעמי, ועדה מיוחדת לבחינת מועמד שיובא בפניה. נקבע כי יושב הראש (השופט בדימוס חנן אפרתי) ימונה על ידי הממשלה, ולצידו יכהנו נציגי ציבור ממאגר קיים.^[29] בנוסף, החלטה זו הכירה בצורך בנוהל קבוע לעתיד, וציינה כי "הממשלה תידרש בעתיד לנוהל שיגובש על ידי היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה".^[30] הכרה זו, בדיעבד, תהפוך למשמעותית מאוד.

גם הליך מינויו זה, שבסופו מונה פרופ' דניאל הרשקוביץ לתפקיד, לא עבר חלק. תחילה, ועדת אפרתי פסלה את המועמדת שהציע ראש הממשלה נתניהו, עפרה ברכה, בנימוק שאינה עומדת ברוב תנאי ההתאמה לתפקיד שקבעה הוועדה.^[31] מועמדותה של ברכה, שהייתה אז מנהלת אגף במשרד הפנים ואמה של מזכירת ראש הממשלה, עוררה סערה ציבורית.^[32] גם כשמינויו של פרופ' הרשקוביץ אושר לבסוף, הוועדה לא חסכה ביקורת. היא ציינה שהשכלתו במתמטיקה אינה רלוונטית לתפקיד, הטילה ספק בניסיונו הניהולי הבכיר, ואף גינתה בחריפות ניסיון עבר שלו, כשר המדע, למנות את מזכ"ל מפלגתו למנכ"ל המשרד. למרות כל אלה, הוועדה השתכנעה שהרשקוביץ פרש מהחיים הפוליטיים ו"הפנים את חשיבות השמירה על הכללים".^[33]

ההיסטוריה הזו, של פתרונות משתנים, מחלוקות חוזרות והבטחות להסדרה עתידית, היא הקרקע שעליה צמחו האירועים שהובילו להכרעה הדרמטית של בג"ץ במאי 2025.

ההחלטה משנת 2018 (3793), שבה הממשלה עצמה הכירה בצורך לגבש נוהל קבוע למינוי נציב שירות המדינה, עמדה למבחן כאשר כהונתו של הנציב פרופ' דניאל הרשקוביץ התקרבה לסיומה בספטמבר 2024. אלא שבמקום לגבש נוהל סדור ומוסכם, התלקחה מחלוקת עזה סביב הדרך הראויה למינוי מחליפו, מחלוקת שחשפה פערים עמוקים בין עמדת הממשלה לבין עמדת גורמי הייעוץ המשפטי, ובסופו של דבר הגיעה להכרעת בית המשפט העליון.

במאי 2024, כארבעה חודשים לפני מועד הפרישה המתוכנן של הרשקוביץ וכשש שנים לאחר החלטת הממשלה שהנחתה להכין נוהל קבע, הועברה ליועצת המשפטית לממשלה חוות דעת מטעם היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה. לאחר בחינת חלופות מינוי שונות (ועדת מינויים, ועדה מייעצת, או ועדת איתור), הגיעה היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה למסקנה כי הדרך ההולמת ביותר למינוי נציב שירות המדינה היא באמצעות ועדת איתור בת חמישה חברים, בעלת אוריינטציה משפטית מבחינת תחומי העיסוק שלה ועצמאית מהממשלה מבחינת אופי החברים. ועדה כזו, המקובלת במשרות בכירות אחרות הדורשות עצמאות ואי-תלות מובהקות, אמורה לקיים הליך תחרותי, לפנות באופן יזום למועמדים ולבחון אותם על פי קריטריונים מקצועיים. היועצת המשפטית לממשלה והמשנה לה הצטרפו לעמדה זו, והדגישו כי תפקיד הנציב עונה על כל אמות המידה שנקבעו בעבר להעברת משרות למסלול של ועדת איתור.[34] ביוני 2024, הוצגה עמדה מפורטת זו לממשלה.^[35]

ראוי להדגיש כי מנגנון המינוי לנציב שירות המדינה שהוצע על ידי הייעוץ המשפטי אינו עניין של מה בכך, והוא חריג לפרקטיקה המקובלת במינויי בכירים בישראל. כפי שראינו לעיל, לאורך השנים שמרה הממשלה על מרחב תמרון ניכר בבחירת הנציב. ואולם, הצעת הייעוץ המשפטי ביקשה לשנות מציאות זו: היא המליצה על ועדת איתור של חמישה חברים, הכוללת את היועצת המשפטית לממשלה ודורשת אישורה לשני חברים נוספים.[36] זאת, בשונה מוועדות איתור אחרות למינויי בכירים, שלא דורשות אישור היועצת המשפטית לממשלה למינוי חבריהן. לפיכך, הצעת הייעוץ המשפטי ביקשה להגדיל באופן משמעותי את סמכות היועמ"שית על חשבון ההשפעה הפוליטית על מינוי קריטי זה.[37]

חרף עמדתם המקצועית של גורמי הייעוץ המשפטי, בחרה הממשלה לקדם נתיב מינוי שונה לחלוטין. באוגוסט 2024 התקבלה החלטת ממשלה (2129), שקבעה, גם היא באופן חד-פעמי, כי בדיקת המועמד לתפקיד הנציב תיערך על ידי הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים.^[38] חשוב להבין שוועדה זו, שברגיל בוחנת מינויים כמו הרמטכ"ל או נגיד בנק ישראל, מתמקדת בעיקר בבדיקת טוהר מידות והיעדר ניגוד עניינים של המועמד, ולא בהכרח בוחנת את כישוריו והתאמתו המקצועית לתפקיד. ההחלטה אף קבעה כי הנציב המכהן, פרופ' הרשקוביץ, יוחלף בוועדה זו בנציב או במנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, שתמנה הממשלה.

מהלך זה נתקל בהתנגדות נחרצת של היועצת המשפטית לממשלה. בתגובתה לעתירות שהוגשו לבג"ץ נגד החלטה 2129,[39] טענה היועמ"שית כי קיימת מניעה משפטית לאשר דרך מינוי זו – ההחלטה סותרת החלטות ממשלה קודמות, מרדדת את הליך הבחירה החיוני לבדיקת טוהר מידות בלבד, ומזניחה את הצורך החיוני בבדיקת כשירות והתאמה מקצועית. בכך, הזהירה היועמ"שית, עלולה ההחלטה לפגוע באופן אנוש באופיו המקצועי והא-פוליטי של השירות הציבורי. בדיון שהתקיים בבג"ץ באוקטובר 2024, החליט בית המשפט כי על הממשלה להודיע אם היא מוכנה לשנות את החלטתה, מבלי לנקוט עמדה לגבי "הסדר עתידי שייקבע, ככל שייקבע".[40]

בעקבות הערות בית המשפט, אכן חל שינוי נוסף בגישת הממשלה. בסוף אוקטובר 2024 (החלטה  2256), הודיעה הממשלה על כוונתה לתקן את החלטתה השנויה במחלוקת,^[41] וכשבוע לאחר מכן, בתחילת נובמבר 2024, בהחלטה 2344), היא פירטה מתווה אד-הוק חדש למינוי הנציב. על פי מתווה זה, שוב תוקם "ועדת מינויים מיוחדת" חד-פעמית, שתפקידה יהיה לחווה דעתה לממשלה על כשירותו והתאמתו של המועמד. בראש ועדה זו יעמוד שופט שתמנה הממשלה – ובאופן ספציפי מונה השופט (בדימוס) חנן אפרתי (שכבר עמד בראש הוועדה שמינתה את הרשקוביץ) – ולצידו יכהנו שני נציגי ציבור שייבחרו מתוך מאגר ועדת המינויים הרגילה של הנציבות.^[42] הממשלה הדגישה כי מתווה זה, הזהה כמעט לחלוטין לזה ששימש למינוי הנציב היוצא בשנת 2018, הוא פתרון נקודתי ואינו מכתיב את הדרך למינוי קבוע בעתיד. בכך, למעשה, חזרה הממשלה למודל שכלל גורם שיפוטי בראש הוועדה הבוחנת, אך המשיכה להסתמך על פתרונות אד-הוק, תוך דחייה נוספת של גיבוש נוהל קבוע ומוסכם למינוי הנציב – בניגוד להנחייתה שלה בהחלטה 3793, ובניגוד לחוות הדעת המפורשת של הייעוץ המשפטי שהמליצה להקים ועדת איתור.

ההליכים המשפטיים נמשכו, ובדצמבר 2024 הוציא בג"ץ צו ביניים שעצר את קידום מינוי הנציב לפי המתווה הממשלתי. בפברואר 2025, לאחר דיון מעמיק, החליט בג"ץ להוציא צו על תנאי. משמעות הצו הייתה שהממשלה נדרשה לנמק שתי סוגיות מרכזיות: ראשית, מדוע בחירת נציב שירות המדינה לא תיעשה באמצעות הליך תחרותי, ושנית, מדוע לא יגובש סוף סוף נוהל קבוע ומסודר למינוי לתפקיד.^[43]

על רקע אי-הוודאות סביב הליך המינוי הקבוע, ולאחר שהארכת כהונתו של הנציב הרשקוביץ הגיעה לסיומה, התפתחה סאגה נוספת סביב מינוי ממלא מקום. בינואר 2025 מינתה הממשלה את עו"ד רואי כחלון לממלא מקום נציב שירות המדינה. קודם לכן שימש כראש צוות במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ובקיץ 2023 מונה על ידי ראש הממשלה לפרויקטור מיוחד להקמת מטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית.[44]

מינוי זה לווה בסערה ציבורית ומשפטית, שכן נעשה חרף התנגדותה המוצהרת של היועצת המשפטית לממשלה. היועמ"שית טענה כי ניסיונו המקצועי של כחלון אינו הולם את דרישות התפקיד, והעלתה שאלות לגבי אופן הצגת ניסיונו בקורות חיים קודמים.^[45] העתירות שהוגשו לבג"ץ נגד המינוי הובילו לבסוף לפשרה שאושרה בפסק דין: כהונתו של כחלון הוגבלה לשלושה חודשים בלבד (עד אפריל 2025), ללא אפשרות הארכה, ונקבע כי תקופה זו לא תוכר כניסיון ניהולי לצורך מינויים עתידיים. בית המשפט עצמו ציין בפסק הדין כי ניסיונו הניהולי של כחלון, כמו גם בקיאותו והיכרותו את תפקיד הנציב והנציבות, "לכל הפחות, מעוררים שאלות".^[46]

כהונתו הקצרה של עו"ד כחלון כממלא מקום התאפיינה במתח גבוה. עוד בטרם נכנס לתפקיד, נחשף כי נפתחה נגדו חקירה משמעתית,^[47] שהפכה בהמשך לחקירה באזהרה,^[48] אשר התמקדה בחשדות לאי-דיוקים או "ניפוח" לכאורה באופן הצגת ניסיונו המקצועי והניהולי.

סוגיית הניסיון הניהולי,[49] ובפרט הטענה כי הציג ניהול עקיף של עשרות עובדים בעוד שבפועל ניהולו הישיר היה מצומצם יותר, עמדה בלב הביקורת של היועמ"שית.[50] בצל החקירה, הוציאו היועמ"שית והמשנה לה הנחיות שהגבילו משמעותית את סמכויותיו של כחלון, ואסרו עליו, בין היתר, לעסוק בנושאים הקשורים לתחום המשמעת או במינויים לתפקידים בכירים.[51] כתוצאה מכך, הודיע לו יו"ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים, השופט (בדימוס) אשר גרוניס, כי הוא אינו מוזמן לישיבת הוועדה שדנה במינוי הרמטכ"ל.^[52] בשל המגבלות שהוטלו על כחלון, מונה עדן בר-טל, אז מנכ"ל משרד החוץ, למעין "ממלא מקום של ממלא המקום", והופקדו תחת אחריותו בעיקר סוגיות בתחום המשמעת והמינויים.^[53]

עם סיום תקופת כהונתו הקצרה של כחלון באפריל 2025, לא מונה לו מחליף. נציבות שירות המדינה נותרה למעשה ללא "ראש" מכהן – מצב שתואר בתקשורת כתקדימי. במקביל, לא ניתן היה לקדם מינוי קבוע עד להכרעת בג"ץ, בשל צו הביניים שהורה לממשלה "להקפיא את הליך המינוי".^[54] כל אלו היוו את הרקע הדרמטי להכרעת בג"ץ במאי 2025.

לאחר חודשים ארוכים של מאבקים משפטיים ואי-ודאות סביב איוש תפקיד נציב שירות המדינה, הגיעה הסוגיה להכרעה מכרעת בבית המשפט העליון. ביום 12 במאי 2025, ניתן פסק הדין בעתירות שעסקו בהליך מינוי הנציב (עניין ברנדייס). החלטת בג"ץ, שהתקבלה בדעת רוב, ביטלה את מתווה המינוי שהציעה הממשלה, וקבעה עקרונות שעשויים להשפיע באופן משמעותי על אופן מינוי הנציב ועל דמותו של השירות הציבורי בישראל.

בפסק הדין נקבע, בדעת רוב (הנשיא יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז)[55] – כי מינוי נציב שירות המדינה חייב להיעשות באמצעות מנגנון מינוי קבוע שיהיה מבוסס על הליך תחרותי. משמעות הדבר היא שלא ניתן עוד להסתפק בפתרונות חד-פעמיים, כפי שהיה נהוג בעבר, ויש להבטיח שהמועמדים לתפקיד ייבחנו באופן תחרותי ומקצועי. כתוצאה ישירה מכך, בוטלו החלטות הממשלה שקבעו מנגנון מינוי נקודתי ולא תחרותי, המבוסס על ועדת מינויים מיוחדת או הועדה למינוי בכירים.[56]

מנגד, המשנה לנשיא נעם סולברג, סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את העתירות. לשיטתו, החוק מעניק לממשלה שיקול דעת רחב במינוי הנציב, והפטור ממכרז נועד לאפשר גמישות ואף התחשבות ב"קרבה רעיונית-מקצועית" בין הנציב לממשלה. הוא הסתמך על פסק הדין משנת 2011, וטען כי לא חל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק סטייה ממנו.[57]

הנשיא עמית, שכתב את חוות הדעת המרכזית מטעם הרוב, הדגיש את חשיבותו המכרעת של תפקיד הנציב כשומר סף, האחראי על שמירת אופיו העצמאי והא-פוליטי של השירות הציבורי. לשיטתו, תפקיד כה מרכזי מחייב שהליך המינוי אליו יתבסס אך ורק על שיקולים ענייניים של מקצועיות, עצמאות ואי-תלות, ולא על שיקולים פוליטיים או אישיים.[58]

עיקר הביקורת של הנשיא הופנתה כלפי אופן קבלת ההחלטות בממשלה. הוא קבע שהחלטות הממשלה בעניין מינוי הנציב סבלו מפגמים מינהליים חמורים. כך, למשל, לא הוצג בפני בית המשפט "תהליך מעמיק של ליבון, דיון ובחינת חלופות" ביחס להחלטות אלו,[59] והממשלה אף התעלמה מהתחייבותה הקודמת (בהחלטה 3793) לגבש נוהל מינוי קבוע, מחוות הדעת המקצועיות של גורמי הייעוץ המשפטי, אותן היא עצמה ביקשה – מבלי לספק הנמקה מספקת לסטייה זו. בית המשפט קבע כי לא הוצגו בפניו הסברים משכנעים לבחירת הממשלה במנגנון המינוי שהציעה.[60] הנשיא עמית גם מתח ביקורת על הפרקטיקה ארוכת השנים של מינויים אד-הוק, כלומר, קביעת כללי מינוי חדשים בכל פעם מחדש, "דומה כי אין עוד מקום להסכין עם פרקטיקת המינוי אד-הוק שבה… 'הדבר העקבי היחיד הוא השינוי'", כתב, והוסיף כי הגיע הזמן שמנגנון המינוי יהיה קבוע.[61]

נקודה מרכזית נוספת בהנמקת הרוב הייתה השינוי המהותי בנסיבות מאז פסק דין קודם משנת 2011, שבו נמנע בית המשפט מלהתערב בהליך מינוי הנציב. הנשיא עמית הסביר שמאז חלו שינויים משמעותיים, הן במחויבות המוצהרת של הממשלה להסדרה קבועה (החלטה 3793), והן במצבו של שירות המדינה כיום. בהקשר זה, הודגשה העלייה המדאיגה במספר המשרות הפטורות ממכרז בשירות הציבורי (מ-190 בשנת 2000 ל-1,641 בשנת 2024, ובסגל הבכיר מ-52 ל-609 באותן שנים).[62] נתונים אלו, כך נקבע, מחייבים בחירת האדם המתאים ביותר לתפקיד הנציב באמצעות הליך תחרותי.[63] הנשיא אף התייחס למה שכינה "שחיקה והדריסה העקבית של נורמות ציבוריוֹת-מינהליוֹת-ממלכתיוֹת", ולמעבר מתרבות שבה דברים מסוימים "לא ייעשו" (it is not done) לתרבות שבה הם "נעשים כעת, ובגלוי" (it is now done), בהתייחסו לניסיונות להגביר את השפעת הדרג הפוליטי על שירות המדינה. בנסיבות אלו, קבע, "המשפט צריך להתאים עצמו למציאות המשתנה, ומתחזק לאין שיעור הצורך בקביעת ערובות של ממש להגנה על תכליתו העצמאית, הממלכתית והא-פוליטית של תפקיד נציב שירות המדינה".[64]

לבסוף, שופטי הרוב מתחו ביקורת על המנגנונים הספציפיים שהציעה הממשלה למינוי הנציב (ועדת מינויים מיוחדת או ועדה מייעצת). נקבע כי מנגנונים אלו נתונים להשפעה מכרעת של הדרג הפוליטי, מכיוון שראש הממשלה בוחר מועמד יחיד והוא מובא לבחינה בפני ועדה שחבריה נבחרים גם הם על ידי הממשלה. מצב כזה, כך נקבע, יוצר "כר פורה לשקילת טעמים פוליטיים פסולים 'מאחורי הקלעים'" ואינו מבטיח הליך מינוי נקי משיקולים זרים או בחירה המבוססת על כישורים והתאמה.[65]

פסק הדין של בג"ץ ממאי 2025, המחייב הליך מינוי תחרותי וקבוע לנציב שירות המדינה, מהווה נקודת מפנה משמעותית. משמעותו המיידית היא שהממשלה נדרשת כעת לגבש נוהל מינוי חדש, העומד בעקרונות שקבע בית המשפט, וזאת לאחר שנים של פתרונות אד-הוק. ההחלטה מדגישה את החשיבות של הליך מינוי תקין, שקוף ומבוסס כישורים, כאמצעי לשמירה על עצמאותו ומקצועיותו של שירות המדינה, ולמניעת החדרת שיקולים שאינם ענייניים לתפקיד כה מרכזי.

עם זאת, הדרך ליישום מלא של פסק הדין עודנה רצופה אתגרים. בתגובה להחלטת בג"ץ, פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה חריפה, שבה הואשם בית המשפט בפעולה כ"רשות מחוקקת", בביטול פסק דין קודם שלו, ובפירוש החוק "בניגוד מוחלט ללשונו ולכוונת המחוקק". עוד הוצהר בהודעה על כוונה לתמוך בהצעות חוק "שנועדו להשיב את המצב לקדמותו".[66] תגובה זו מעלה שאלות לגבי האופן שבו תפעל הממשלה ליישום פסק הדין, והאם יגובש נוהל מינוי חדש בהתאם להנחיות בית המשפט, או שמא ייעשו ניסיונות חקיקה במטרה לעקוף את ההכרעה השיפוטית.

ההתפתחויות סביב מינוי נציב שירות המדינה אינן נוגעות רק לתפקיד ספציפי זה. הן משקפות דיון רחב יותר על דמותו של השירות הציבורי בישראל, על האיזונים בין הרשות המבצעת לדרג המקצועי, ועל החשיבות של הליכי מינוי תקינים לכלל התפקידים הבכירים. כפי שציינה השופטת ברק-ארז בפסק הדין, יש לקוות כי כעת יגובש הליך מינוי שיבטיח את בחירת המועמד הראוי ביותר, "לטובת שירות המדינה ולטובת הציבור כולו".[67]

[1]     להרחבה ראו אור אשר "נציבות שירות המדינה: מבט השוואתי" תכלית – המכון למדיניות ישראלית (טרם פורסם).

[2]     בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פסקאות 1-2 לפסק  הדין של הנשיא י' עמית (אר"ש 12.5.2025) (להלן: עניין ברנדייס).

[3]     ראו בין היתר חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים); החלטת הממשלה מס' קנ"ד מיום י"ח בטבת התשי"א (27.12.1950); תקנון שירות המדינה.

[4]     סעיף 7 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים).

[5]     בג"ץ 37830-08-24, פס' 35 לפסק הדין של הנשיא עמית (אר"ש 12.5.2025).

[6]     חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.

[7]     ראו למשל עניין ברנדייס, פסקאות 3, 33, 35, 39, 42-41 ו-83 לפסק הדין של הנשיא עמית, המדגישות את אופיו המקצועי, העצמאי והא-פוליטי של השירות הציבורי ושל תפקיד הנציב, ואת חובתו לפעול לטובת הציבור; בג"ץ 4446/96 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נ(3) 705 (1996).

[8]     ראו "הממשלה מטילה על שר האוצר את ניהול המנגנון – משנת ה'תש"ח (1948)", "מינוי ראשוני של נציב המנגנון – מיום י' באדר א' ה'תשי"א (16 בפברואר 51')" ו-"הודעה על שינוי שמה של 'נציבות המנגנון' ל'נציבות שירות המדינה' – מיום כ"ו כסלו ה'תשי"ד (03 בדצמבר 53')" (מופיע ב"70 שנה לנציבות שירות המדינה" (נציבות שירות המדינה, 21.3.2023)).

[9]      החלטת הממשלה מס' קנ"ד מיום י"ח בטבת התשי"א (27.12.1950).

[10]    דברי ההסבר להצעת חוק שירות המדינה, התשי"ג–1953.

[11]    חוק המינויים מחריג מחובת המכרז גם את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה ואת תפקידי המנהלים הכלליים למשרדי הממשלה. כמו כן, החוק כלל סמכויות נרחבות לממשלה (בכפוף להתייעצות עם ועדות הכנסת, לפי פשרות שהושגו בוועדה) לקבוע פטורים נוספים ממכרז למשרות או לסוגי משרות (סעיף 21) ולאשר דרכי מינוי מיוחדות למשרות מסוימות (סעיף 23).

[12]    כך עולה גם מהדיון בבג"ץ 10548/25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה (אר"ש 28.1.2025). ראו גם את תגובת היועצת המשפטית לממשלה ואת התגובה המקדמית מטעם רואי כחלון לעתירה זו, בעמ' 7 (פורסם בשקוף), שם פורטו דרישות הסף לתפקיד שקבעו על ידי ועדת המינויים המיוחדת בראשות השופט אפרתי מיום 11.7.2018. אלו דורשות תואר אקדמי רלוונטי ובין 8 ל-10 שנות ניסיון ניהולי בכיר רלוונטי בשירות הציבורי או בתאגיד בעל מספר עבדים משמעותי. אלו פורטו גם בבג"ץ 37830-08-24 (12.5.2025) (שם כונו כ"תבחיני ועדת אפרתי").

[13]    בג"ץ 2699/11, לעיל; בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פס' 10 לפסק הדין של הנשיא י' עמית (אר"ש 12.5.2025).

[14]    החלטה 1596 של הממשלה ה-25 "מינוי ועדה מיוחדת בתוקף הסמכות על פי סעיף 6 לחוק שירות המדינה (מינויים) – נציב שירות המדינה" (18.7.1993). ראו בג"ץ 2699/11 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פס' 3 לפסק הדין של המשנה לנשיאה א' ריבלין (נבו 17.5.2011).

[15]    החלטה 14 של הממשלה ה-27 בעניין "מינוי ועדה מיוחדת למתן חוות דעת על מינויו של שמואל הולנדר למשרת נציב שירות המדינה" (20.6.1996). ההחלטה קבעה שלוועדה ימונו השופט בדימ' מרדכי בן-דרור (יו"ר), מנכ"ל משרד המשפטים חיים קלוגמן, ופרופ' זאב לב.

[16]    החלטה 4 של הממשלה ה-27 "מינוי נציב שירות המדינה" (19.6.1996).

[17]    דבריו של אביגדור ליברמן, כמנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה. ראו חן אגרי "מהפכת המשילות" העין השביעית (26.3.2024).

[18]    בג"ץ 4446/96 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נ(3) 705, 707 (1996); "חלק מהמשרות חסרות כל גוון פוליטי, כמו משרת היועץ המשפטי לממשלה […] וכן משרת נציב שירות המדינה (בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 111, 125 (1998); בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פס' 2 ו-4 לפסק הדין של הנשיא י' עמית (אר"ש 12.5.2025).

[19]    בג"ץ 4446/96 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נ(3) 705 (1996).

[20]    החלטה 29 של הממשלה ה-27 "ביטול המינוי של שמואל הולנדר כנציב שירות המדינה " (28.6.1996).

[21]    החלטה מספר 196 של הממשלה ה-27 "מינוי נציב שירות המדינה" (23.8.1996).

[22]    מבקר המדינה דוח שנתי 56ב לשנת 2005 ולחשבונות שנת הכספים 2004 253, 265-263 (2006).

[23]    החלטה 4062 של הממשלה ה-31 "קביעת תקופת כהונתם של נושאי משרה בכירים בשירות המדינה" (7.9.2008) (משרת הנציב סווגה כחלק מהמשרות שלהלן: "(א) משרות ניהוליות בכירות של ראשי מערכות גדולות בשירות המדינה; (ב) משרות ניהוליות-מקצועיות בכירות בהן לעצמאות ולאי התלות של נושא המשרה חשיבות מיוחדת, כגון: משרות שהנושאים בהן ממונים על אכיפת החוק, טוהר מידות ורגולציה" (החלטה 4062)"; החלטה 4470 של הממשלה ה-31 "רשימת המשרות הבכירות בשירות המדינה עליהן יחול ההסדר בדבר קביעת תקופת כהונה ומשך תקופת הכהונה או הפז"מ שנקבעה לגבי כל משרה" (8.2.2009)

[24]    החלטה 345 של הממשלה ה-28 "משרות שהמינוי להן נעשה על ידי הממשלה או באישורה – פטור ממכרז לפי סעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959" (14.9.1999).

[25]    החלטת ממשלה 2466 מיום 21.11.2010. ועדה בראשות השופט בדימ' דן ארבל ושתי נציגות ציבור החברות בועדת המינויים ה"רגילה" ראו מכתב היועצת המשפטית לממשלה מיום 19.6.2024 בעניין הליך מינוי נציב שירות המדינה; בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פס' 13, 52 לפסק הדין של הנשיא י' עמית,  פס' 68 לפסק הדין (דעת מיעוט) של השופט סולברג (אר"ש 12.5.2025).

[26]    "ועדת מינויים אינה ועדת סרק. תפקידה לבחון את כישוריו של המועמד ואת התאמתו לתפקיד. בכך מבקשת הועדה להבטיח כי מינוי נציב שירות המדינה נעשה משיקולים ענייניים, ולא משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים" בג"ץ 2699/11 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פס' 7 לפסק הדין של המשנה לנשיאה א' ריבלין (נבו 17.5.2011). באותו היום פירסם מבקר המדינה דוח שנתי 61ב לשנת 2010 ולחשבונות שנת הכספים 2009 (17.5.2011) שמצא אי-סדרים בועדות האיתור, ובעקבותיו גיבשה נציבות שירות המדינה "אמות מידה ליישום החלטת הממשלה מספר 345" (1.4.2012). באמות המידה נקבע כי השימוש בוועדת איתור יעשה בהתקיים התנאים הבאים: "א. ביצוע מדיניות השר או הממשלה אינו המאפיין הדומיננטי של התפקיד, אשר סמכויותיו נקבעו בצורה מפורטת ומפורשת בחקיקה; ב. נושא המשרה מופקד על שמירת האינטרס הציבורי ונדרשת ממנו מידה רבה של עצמאות ואי-תלות מקצועית; ג. נושא המשרה נדרש לכישורי ניהול מוכחים למערכות מורכבות; ד. המשרה מאופיינת בהיבט מקצועי/מדעי מובהק או בעלת אופי רגולטורי. […]; ה. יודגש, כי משרות אלה, אינן, ככלל, משרות אמון". להרחבה ראו בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פס' 56 לפסק הדין של הנשיא י' עמית (אר"ש 12.5.2025).

[27]    אדריאן פלוט "נתניהו מינה את אודי פראוור למ"מ נציב שירות המדינה" כלכליסט (4.6.2017).

[28]    אדריאן פליט "העתירה נגד מינוי פרופ' דניאל הרשקוביץ לנציב כבר בדרך" כלכליסט (3.9.2018).

[29]    החלטה 3793 של הממשלה ה-34 בעניין "אופן מינוי ועדת המינויים המיוחדת למתן חוות דעת על המועמד לתפקיד נציב שירות המדינה ותיקון החלטת ממשלה" (13.5.2018).

[30]    החלטה 3793 של הממשלה ה-34 בעניין "אופן מינוי ועדת המינויים המיוחדת למתן חוות דעת על המועמד לתפקיד נציב שירות המדינה ותיקון החלטת ממשלה" (13.5.2018). ראו גם החלטה 3211 של הממשלה ה-34 בעניין "החלפת יו"ר הוועדה המיוחדת למתן חוות דעת על המועמד לתפקיד נציב שירות המדינה" (3.12.2017), שהחליפה את החלטה 2651 של הממשלה ה-34 בעניין "מינוי ועדה מיוחדת למתן חוות דעת על המועמד לתפקיד נציב שירות המדינה" (14.5.2017), שבה הוחלט למנות את פרופ' רון שפירא – יו"ר, גב' נגה קינן ומר אריה בר, לחברי הוועדה המיוחדת (קישור להחלטה באתר CECI). אלו הוחלפו בהמשך, כאמור בהחלטה 3211 ובהחלטה 3793 שלעיל בשופט חנן אפרתי (יו"ר) ושני נציגי ציבור מוועדת המינויים בנש"ם (הוועדה ה"רגילה").

[31]    "תבחיני ועדת אפרתי":

"(-) דרישות הסף המינימליות לעניין ההשכלה: תואר אקדמי, רצוי מתואר שני ומעלה.

(-) דרישות הסף המינימליות בניסיון ניהולי בכיר: 10 שנות ניסיון בניהול כללי או בניהול משאבי אנוש וכן 5 שנות ניסיון בתפקידי ניהול בכירים; או 8 שנות ניסיון בניהול כללי או בניהול משאבי אנוש וכן 8 שנות ניסיון בתפקידי ניהול בכירים.

(-) כישורים מיוחדים: תואר אקדמי שלישי; השכלה בתחום רלבנטי לתפקיד; ניסיון ניהולי מעל מינימום השנים הנדרש בתנאי הסף; ניסיון ניהולי רוחבי ומגוון, וניסיון קודם משמעותי במשא ומתן מול גופים גדולים; הצלחה מוכחת בתפקיד ניהולי בכיר, לרבות יזום ויישום רפורמה משמעותית ומוכחת.

(-) העדר כשלים בעבודות קודמות.

(-) חזונו של המועמד ותוכניותיו לקידום השירות הציבורי.

(-) היות התפקיד שומר הסף של השירות הציבורי: קרי, שמירה על ניהול תקין לטובת הציבור בלבד, ניהול והתנהלות מתמשכים חפים מכל לחצים והשפעות זרות, ומתן דוגמה אישית לציבור בכלל ולכפופים לו בפרט." (פס' 90 לפסק הדין של השופט נ' סולברג בבג"ץ 37830-08-24 (אר"ש 12.5.2025).

[32]    אדריאן פילוט "היועמ"ש הזהיר את רה"מ: מינוי עפרה ברכה לנציבה לא יצלח" כלכליסט (16.1.2018).

[33]    אדריאן פילוט "הוועדה אישרה את מינוי נציב שירות המדינה החדש אך לא חסכה ביקורת" כלכליסט (12.9.2018)

[34]    בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פס' 16 לפסק הדין של הנשיא י' עמית (אר"ש 12.5.2025).

[35]    ראו חוות הדעת שהתפרסמה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה כאן.

[36]    עמדת היעוץ המשפטי, לעיל ה"ס 35.

[37]    להרחבה ראו אמי פלמור, אור אשר ואלעד גיל, מינוי נציב שירות המדינה – מבט השוואתי, תכלית המכון למדיניות ישראלית (14.7.2024).

[38]    החלטה 2129 של הממשלה ה-37 בעניין "הליך מינוי נציב שירות המדינה ותיקון החלטת ממשלה" (11.8.2024).

[39]    בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כי "חזקה על הממשלה כי לא תפעל לקידום המינוי ולשינוי המצב עד לדיון בעתירות": בג"ץ 37830-08-24, החלטה מיום 9.9.2024.

[40]    בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל, פס' 18 לפסק הדין של הנשיא י' עמית (אר"ש 12.5.2025).

[41]    החלטה 2256 של הממשלה ה-37 בעניין "הליך מינוי נציב שירות המדינה – דיון בהמשך להחלטת בג"ץ מיום 16.10.2024" (28.10.2024).

[42]    החלטה 2344 של הממשלה ה-37 בעניין "הליך מינוי נציב שירות המדינה – תיקון החלטת הממשלה מס' 2129 – אופן מינוי ועדת המינויים המיוחדת למתן חוות דעת לממשלה של המועמד לתפקיד" (4.11.2024).

[43]    בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל (נבו 16.2.2025).

[44]    כפי שתואר בתחקיר "כלכליסט" – עמיר קורץ "'האיש של ביבי בלהב 433': רואי כחלון ממליץ על ראש אגף החקירות" כלכליסט (30.3.2025).

[45]    עמדת היועצת המשפטית לממשלה פורסמה ב-Ynet.

[46]    בג"ץ 10548/25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פס' 8 לפסק הדין של השופט נ' סולברג (נבו 28.1.2025).

[47]    עמיר קורץ "החקירה המשמעתית עולה שלב: רואי כחלון נחקר בחשד לניפוח קורות החיים" כלכליסט (3.2.2025).

[48]    שם.

[49]    נוהל נציבות שירות המדינה בעניין "אבני דרך ואמות מידה לקביעת תנאי סף במשרות בסגל הבכיר בשירות המדינה" (חוזר מס' 26/2018) מגדיר ניסיון ניהולי כך:

"שני אלה במצטבר:

א. כפיפות פורמלית או מהותית של עובדים למועמד;

ב. אחריות המועמד לשניים מאלה לפחות במצטבר:

1. שותפות לבחירת עובדים הכפיפים לו ולסיום העסקתם.
2. הערכת עובדים הכפופים לו ומתן משוב על ביצוע העבודה.
3. דיווח נוכחות וחופשה של עובדים הכפופים לו.
4. הנחייה מקצועית של עובדים הכפופים לו."

ראו את תגובת היועצת המשפטית לממשלה לעתירה בעניין כהונתו של רואי כחלון כממלא מקום (בג"ץ 10548/25, לעיל), פס' 35.

[50]    שם, בעמ' 22.

[51]    ראו מכתבו של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט מינהלי) מיום 9.2.2025 לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) השופט אשר גרוניס יו"ר הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים בעניין "כינוס הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים לשם מינוי רמטכ"ל". פורסם אצל טלי חרותי-סובר "המשנה ליועמ"שית: רואי כחלון לא יוכל להשתתף בדיוני הוועדה למינוי בכירים, טליה איינהורן – כן" TheMarker (9.2.2025).

[52]    https://z.calcalist.co.il/assets/pickerul/13d9c443-a918-4f5f-afe2-5bb7dfeb9751.pdf (פורסם בכלכליסט).

[53]    אדריאן פילוט "עוד המצאה של ממשלת נתניהו: שירות מדינה ללא נציב" כלכליסט (6.4.2025)

[54]    בג"ץ 37830-08-24 מכון לואיס ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל מיסודה של הסתדרות הפקידים בתל אביב נ' ממשלת ישראל (נבו 1.12.2024).

[55]    השופטת דפנה ברק-ארז, שהצטרפה לעמדת הנשיא, הדגישה כי העובדה שהחוק פוטר את מינוי הנציב מחובת מכרז רגיל, אינה פוטרת מקיום הליך תחרותי מסוג אחר. היא הסבירה שהפטור ממכרז רגיל נובע גם מכך שהנציב עצמו עומד בראש מערך המכרזים, ולכן דרוש הליך אחר, אך עדיין תחרותי, לאיוש משרתו. שם.

[56]    שם, פס' 84 לפסק הדין של הנשיא י' עמית.

[57]    שם, פסק דין (דעת מיעוט) של השופט נ' סולברג.

[58]    שם, פס' 35 ו-39.

[59]    שם, פס' 65.

[60]    שם, פס' 65-68.

[61]    שם, פס' 81.

[62]    שם, בפס' 58 (מתוך מחקרם של ניסים כהן, רון דול וטל אבוטבול פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים (2024), בעמ' 55).

[63]    שם, פס' 58 – 60.

[64]    שם, פס' 61 – 62.

[65]    שם, פס' 63, 71.

[66]    כפי שדווח בכלי תקשורת שונים, למשל: איתמר אייכנר "נתניהו מינה מ"מ לנציב שירות המדינה, ותוקף את בג"ץ: 'פועל כרשות מחוקקת'" Ynet (14.5.2025); קובי אטינגר "'בג"ץ הלך צעד רחוק': על הראש של בג"ץ: זה מינוי נתניהו למ"מ נציב שירות המדינה" כיכר השבת (14.5.2025).

[67]    עניין ברנדייס, פסקה 38 לפסק הדין של השופטת ד' ברק-ארז.