אחת הירושות המשמעותיות שהותיר אחריו שר המשפטים היוצא היא ההכרזה על נוהל לפיו הליך הבחירה של שופטי בית-המשפט העליון יכלול שימוע פומבי למועמדים ומועמדות. הבעיה היא שמלבד לעגן את הנוהל, טרם יצקו לו תוכן. מהן המטרות שאותן נועד השימוע הפומבי לשרת? מהן הסכנות שמהלך זה טומן בחובו? כיצד ניתן להבטיח שהשימוע ישרת את תכלית הליך הבחירה ולא יהפוך אותו לפופוליסטי? ד"ר בל יוסף וגיא אלזם עושים סדר בשאלות אלו, ומבהירים כי דווקא בשל חשיבות האמון הציבורי ברשות השופטת יש לשמור על אופיו המקצועי והענייני של ההליך.