במטרה לדייק ולפרוט את הטיעון, אתמקד בשימוש במאגרים דיגיטליים במאגר הכנסת. הכנסת צעדה כברת דרך גדולה בשנים האחרונות, וטיעון לטובת אג'יליות פרלמנטרית תומך בטענה כי עליה להמשיך ולצעוד בדרך זו ולהטמיע מנגנוני השתתפות אזרחית בחקיקה. בהקשר זה הטענה המרכזית היא כי מנהיגות אג'יליות יכולה (וצריכה) לרתום את הטכנולוגיה על-מנת לקדם ערכים בעלי ערך דמוקרטי, בהם השתתפות דמוקרטית, פומביות ושקיפות.

תוך התמקדות בפרלמנטים, דווקא בשל היותם מאופיינים במידה רבה של שמרנות (במובן של הימנעות מסטייה מהקיים), תחילת הדיון תהיה בפריסת יריעה רחבה, אשר נעה מהקדמה קצרה על מושג האג'יליות, אשר נעוץ בלימודי המנהיגות (בין פוליטיים ובין מסחריים), לעבר האופן שבו עוד ועוד פרלמנטים מגלים מידה מסוימת של אג'יליות. לאחר מכן אתמקד במהלך אותו עברה הכנסת בעשור האחרון, עת שילבה באתר הכנסת מאגרי מידע רבים המאפשרים ביזור ידע ומעודדים השתתפות דמוקרטית. עם זאת, מתוך הטיעון לטובת אג'יליות פרלמנטרית, אבחן מהלך זה כחלקי: לא כל מאפייני האג'יליות מצויים במהלך זה, שכן מדובר בהעברת מידע חד-כיוונית. אציע בהקשר זה לאפשר השתתפות אזרחית של הציבור בהליך החקיקה באמצעות אתר הכנסת לצורך השלמת המהלך.

תמורות פרלמנטריות בעידן של טרנספורמציה דיגיטלית

תפיסת האג'יליות, המבטאת את היכולת להתמודד עם חדשנות ולהשתמש בה כדי להצעיד מוסדות קדימה, נעוצה כאמור במחקר המנהיגות. בעשרות השנים האחרונות חלו תמורות משמעותיות בהתפתחות התאורטית של תחום מחקר זה. בראש ובראשונה, מעבר מתפיסה וובריאנית המניחה את כובד המשקל על אופי המנהיגות (מסורתית, כריזמטית או רציונלית), לעבר תפיסה מורכבת יותר הבוחנת רכיבים נוספים כדוגמת המונהגים, ההקשר, המנגנונים וכדומה. התקדמות נוספת במחקר המנהיגות נקשרה לשינויים טכנולוגיים אשר הובילו לתמורות נוספות במודלים מסורתיים של מנהיגות. הטרנספורמציה הדיגיטלית שהתרחשה משנות התשעים הובילה לכך שכל ארגון – יהיה זה ארגון מסחרי, חברה אזרחית או המדינה – נדרש להתאמות תרבותיות, טכנולוגיות ודיגיטליות. אולם אין די בהתאמה: מנהיגה אג'ילית לא רק מתאימה עצמה לטכנולוגיה אלא משתמשת בה באופן מתוחכם במטרה לשפר את יכולות הארגון שהיא עומדת בראשו. היא יודעת להתאים לאותם שינויים לא רק את הארגון, אלא את התרבות הארגונית בכללותה.

בזירה המסחרית מושקעים משאבים רבים בלמידה אודות מגמות שונות המתרחשות בשוק במטרה להישאר עדכניים וערניים לסביבה המתפתחת. עד לאחרונה, לתמונת מצב זו לא הייתה מקבילה בזירה הפוליטית. פרלמנטים הם שמרנים מטיבם ומטבעם, ונוטים להגיב רק בלית ברירה. מומחי חקיקה מכנים זאת "The pacing problem". המחשה בולטת מצויה בפער האדיר שבין החוק לטכנולוגיה. מחוקקים מגיבים בעיכוב רב אחר טרנספורמציות דיגיטליות וכל טכנולוגיה חדשה מאתגרת את המחוקק. הדברים נכונים לא רק בתוצרי הפרלמנט, אלא גם בעבודתו הפנימית, ובקשיים להתאים אמצעים פרוצדורליים לאתגרי העתים.

בשנים האחרונות מתפתחת בעולם מגמה לבחון כיצד על פרלמנטים להתאים עצמם לעולם הדיגיטלי. דוגמה בולטת היא Modernizing Congress, פרויקט רחב-היקף שהתנהל בשנים 2019–2022 בארצות-הברית שנועד להצעיד את הקונגרס קדימה, באופן הכולל גם התאמה לעידן הטכנולוגי. פרויקט זה נעוץ בהבנה שאותה ביטא היטב חבר הקונגרס סטני הוייר (Steny Hoyer) לפיה "Modernizing Congress, however, is about more than just upgrading technology. It includes changing the way we think about our greatest assets".

גם מגפת הקורונה השיאה תרומה אדירה לתגובתיות הטכנולוגית של פרלמנטים. פרלמנטים ברחבי העולם הטמיעו את ההבנה כי בעידן הקורונה, אשר הקשה על קיום פיזי של התכנסויות, נדרשה למצער מידה מסוימת של אג'יליות, שכן בהיעדרה יכולת התפקוד שלהם תיפגע. הפרלמנט הברזילאי לדוגמה הגיב למגפת הקורונה במהירות שיא, עת תיקן את כללי ההליך הפרלמנטרי ואפשר לקיים ישיבות מליאה במתכונת וירטואלית. כבר ב-20.3.2020 שודרה ישיבת הפרלמנט הווירטואלית הראשונה בעולם בפלטפורמה הפופולרית YouTube ואף אפשרה תגובות מהציבור. ברומניה פותחה אפליקציה ייעודית להצבעות, ונעשו התאמות נדרשות למנגנונים הפרלמנטריים המוכרים, כגון יצירת מנגנון קריאות ביניים באמצעות הודעות טקסט.

מידת התגובתיות של הפרלמנטים השתנתה ממקרה למקרה. חלקם שמרו על מידה רבה של פעילות פרלמנטרית תוך השקעת מאמצים טכנולוגיים, כדוגמת נורבגיה שאפשרה פעילות ועדות פרלמנטריות תוך קיום דיונים באמצעות שיחות וידאו; באחרים הושקעו מאמצים פוליטיים לצמצום הפעילות הפוליטית למידה המינימלית האפשרית, בין אם באמצעות הימנעות מדיונים והצבעות כפי שאירע בבריטניה או באמצעות הסתמכות על ייפויי-כוח בין חברי הפרלמנט כפי שנעשה בצרפת.

אג'יליות, כאמור, אינה רק עניין של התאמה טכנולוגית, אלא במידה רבה עניין של נכונות. כך, למשל, הקונגרס האמריקני גילה מידה נמוכה של אג'יליות, לנוכח הוראה תקנונית הדורשת קוורום פיזי לקבלת החלטות; באסטוניה גילו גמישות רבה יותר, ואימצו מדיניות לפיה כאשר ניתן לפרש הוראה תקנונית כך שתתמוך בפעילות דיגיטלית חלופית להתכנסות, שתאפשר המשך פעילות פרלמנטרית רצופה, יש לעשות כן. פרלמנטים אחרים, בליטא לדוגמה, השקיעו משאבים פוליטיים בנושא והעבירו תיקוני חקיקה שנועדו לאפשר התאמה דיגיטלית.

לאג'יליות זו יש תמורות חיוביות. אג'יליות פרלמנטרית נקשרה לחוסן דמוקרטי, המבטא עבור מוסדות פוליטיים יכולת ארגונית-מוסדית לתפקד. מחקר אמפירי רחב-היקף שבחן התנהלות פרלמנטים בתקופת הקורונה הוביל לממצא לפיו קיים קשר בין המידה שבה המשטר במדינה הוא דמוקרטי לבין הנכונות הפרלמנטרית להשתמש באמצעים טכנולוגיים על-מנת לשמר פעילות פרלמנטרית.

כבר לפני כשני עשורים החלה לבוא לידי ביטוי תפיסה לפיה שימוש פרלמנטרי מתוכנן באמצעים טכנולוגיים יכול לסייע בהגברת התמיכה הציבורית בפרלמנט, אשר לאחר שנים נתמכה גם בעמדת האיגוד הבין-פרלמנטרי. תפיסה זו הובילה לתמורות לא רק במישור הפרלמנטרי המוסדי, אלא גם במישור הפרלמנטרי האינדיבידואלי. ניתן לראות כיום עוד ועוד גורמים פוליטיים אשר משתמשים ברשתות החברתיות ורותמים אותן לטובתם, כדוגמת השר בן-גביר שעשה שימוש נרחב ברשת הTikTok או המסרים של ראש הממשלה נתניהו ברשת Twitter.

מחוץ לישראל האג'יליות חודרת להליך החקיקה. בולטת במיוחד היא תנועת ה-CrowdLaw, המהווה מנגנון חקיקה השתתפותי מבוסס-טכנולוגיה, אשר אוספת תובנות מההמונים ומטמיעה אותן למשפט ולחקיקה. בטייוואן כבר נעשה שימוש במערכת מסוג זו (פלטפורמת Polis) כדי להיעזר בציבור לשם הסדרה חקיקתית. בצרפת נעשה בכך שימוש עבור מנגנוני היוועצות עם הציבור. בברזיל הוקמו מנגנוני הצבעה ציבורית על הצעות חוק המצויות על סדר היום הציבורי אשר נועדו לאפשר לציבור לאותת לנבחריו מה עמדתו באותן שאלות; וכן אתר WikiLegis ייעודי המאפשר לציבור להשתתף בחקיקה בתחומים מוגדרים. בבריטניה ועדות נבחרות פונות לציבור ומאפשרות לו להביע עמדה על הצעות חוק הנדונות בפרלמנט. בהולנד ובאיטליה נעזרו במערכות מבוססות-AI לצורך טיוב ניסוח החקיקה. מחוקקים חיפשו – ומצאו – דרכים שונות להשתמש בטכנולוגיה גם במטרה לשפר את פעילות הפרלמנט. במסגרת זו אומצו, למשל, מדיניות ירוקה של פרלמנט חופשי-מנייר, הגדלת שקיפות פרלמנטרית והנגשת תוכן החקיקה.

כנסת אג'ילית?

מוקד מרכזי להטמעת אג'יליות פרלמנטרית הוא אתר הכנסת, אשר כולל כיום מאגרי מידע רבים ומשמעותיים הפתוחים לעיון חופשי של הציבור. מלבד ערוץ הכנסת, אשר מהווה במה אקטואלית ופרשנית להתעדכנות בנעשה בכנסת, אתר הכנסת מהווה את הדרך המרכזית והמשמעותית ביותר לחשוף את העשייה הפרלמנטרית לציבור ללא מתווכים. יכולת הכנסת להזרים מידע כלפי חוץ השתפרה לאין-שעור בתשע השנים האחרונות, כאשר בהובלתה של עו"ד גלי בן-אור הוקם מאגר החקיקה הלאומי.

מאגר החקיקה הלאומי הוא מאגר מקיף, מעודכן (וממשיך להתעדכן) הכולל כמעט את כל דברי החקיקה שעברו תחת ידה של הכנסת. המידע מכיל מידע רב על כל חוק, הכולל לא רק את נוסח החוק הסופי ואת נוסחי הביניים בשלבי הצעות החוק, אלא גם את כל שלבי החקיקה ומועדיהם, פרוטוקולים והצעות חוק, באופן המאפשר לעקוב אחר התקדמות שלבי החקיקה בזמן אמת. מאגר משמעותי נוסף הוא פורטל הוועדות, מהוותיקים יותר באתר הכנסת. הפורטל מכיל מידע על כל ועדה, הכולל את סדר היום ואת המסמכים הפומביים שצורפו לכל דיון, וברוב המקרים גם קישור לדיון או לפרוטוקול. מאגר נוסף עוסק בכלי הפיקוח הפרלמנטריים השונים. הוא כולל מאגר שאילתות (רגילות ודחופות) ומעודכן מתחילת הכנסת ה-19, וכן מאגר להצעות לסדר היום, המעודכן החל מהכנסת ה-12. לאחרונה הוקמו שני מאגרים חדשים: פורטל הצבעות, הנמצא כעת בהרצה וממשיך להתעדכן, אשר מכיל מידע על הצבעות בכנסת, ובו מידע רב על ומפורט על ההצבעות הזמינות באתר. לצדו מאגר דיווחים ופעולות על-פי חוק, אשר נמצא גם הוא בהרצה, ויש בו מידע מלא החל מהכנסת ה-24, ונועד לסייע לכנסת בעבודת הפיקוח על הממשלה.

היקף זרימת המידע מהכנסת כלפי הציבור – בין אם אנשים פרטיים ובין אם שחקנים חוזרים בהליך החקיקה – הוא אדיר. יש בו כדי להשיא תרומה ניכרת לביזור המידע, ועימו, לביזור הכוח. השחקנים הפוליטיים כבר אינם השולטים הבלעדיים במידע, אשר הופך לנחלת הכלל, זמין לכל דורשת, בחינם, בכל מקום, מכל מכשיר. בכך ניתן לזהות קשר נוסף בין אג'יליות לדמוקרטיה: יש בכך כדי לתת תמיכה לתפיסה הרעיונית היסודית לפיה הפוליטיקאים הם משרתי הציבור. הם מחזיקים את המידע בעבורו, לא בעבורם. בהיקף המידע הנרחב יש גם תרומה לעירנות דמוקרטית ואף למידה מסוימת של השתתפות דמוקרטית, ובכך חיזוק נוסף של תפיסות דמוקרטיות עבות יותר מאשר תפיסות שומפטריאניות שבהן הדמוקרטיה מתמצה בהטלת פתק בקלפי.

עם זאת, קשה לטעון כי הכנסת היא אג'ילית בשלב זה. מישור העברת המידע עודנו חד-כיווני. המנגנונים הקיימים אינם מאפשרים לכנסת לקלוט מידע מהציבור ולממש השתתפות אזרחית של ממש. אג'יליות היא אינה רק היכולת הדיגיטלית להגיב. אג'יליות היא היכולת לשנות תפיסה, ולהבין כי השתתפות אזרחית נדרשת להיות רחבה יותר. אג'יליות פוליטית כרוכה, למשל, בבחינת ההצדקות הרבות לאפשר השתתפות אזרחית בהליך החקיקה, בהן הצדקות דמוקרטיות שונות המבוססות על תיאוריות הליכיות עבות, בין אם תיאוריות השתתפותיות או דליברטיביות; טיוב הליך החקיקה באמצעות הוספת פרספקטיבות נוספות; והגברת הלגיטימיות והתמיכה הציבורית במוסד ובתוצריו.

למול תפיסה אג'ילית המרחיבה את ההשתתפות הדמוקרטית עומדות ביקורות. התנגדות בולטת אחת טמונה בגישה האליטרית לפיה למרבית האזרחים אין את הזמן, היכולת והמומחיות על-מנת להשתתף בהליך, ונטען כי מלאכה זו שמורה למומחים הפוליטיים. ביקורת בולטת נוספת גורסת כי הריחוק של הפרט מאופן קבלת ההחלטות בשלטון מבסס תמיכה ציבורית במוסדות השלטון, וחשיפת הנעשה במסדרונות קבלת ההחלטות (ועימה, לעיתים, פגיעה בארשת המקצועית של ההליך) פוגעת במידת האמון הציבורי. אך דווקא קו הביקורת הנחרץ של גישות אליטיסטיות אלה מסייע להדגים דווקא כי מנהיגות אג'ילית, מיסודה, תומכת בביזור הכוח, בניגוד לאליטיזם המבוסס על ריכוז הכוח.

קו ביקורתי נוסף בהקשר זה עוסק בטכנולוגיה עצמה. כבר כיום במסגרת מחקר נגישות המשפט, עולות טענות כי האופן ומידת ההנגשה של המשפט הן תוצר של ניסיונות הדרה מכוונים. ביקורת זו רלוונטית ביותר גם בהקשר הדיגיטלי, וניתן יהיה להפנותה גם כלפי יישומים שונים של אג'יליות פרלמנטרית. כבר כיום ישנם מהלכים בולטים להתמודד עם אי-השוויון שנוצר והטמעת מנגנונים שמאפשרים הנגשה דיגיטלית שוויונית.כך במישור הרוחב. במישור הקונקרטי, נדמה כי חלף ויתור אפריורי על מנגנונים לנוכח הפוטנציאל שלהם להיות מונגשים באופן לא שוויוני, התרופה המתאימה היא עיצוב חכם ומדויק של הסדרים (מהרמה החוקתית דרך העיצוב המוסדי ועד לרמת הפרטים במנגנון) אשר יאפשר נגישות טכנולוגית אותנטית ורחבה ככל האפשר.