מבקר המדינה הצביע השבוע על כשל מתמשך, שלא לומר קריסה, בתפקודן של רשויות השלטון במתן מענה אזרחי לנפגעי המלחמה. הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת צריכות לעשות חשבון נפש
מאת ד"ר גלעד וינר
מקור ראשון | 21.12.2023
השבוע התפרסם דו"ח מבקר המדינה, הסוקר את התנהלותה של המדינה בששת השבועות הראשונים למלחמת חרבות ברזל. כאילו לא היה די בכישלון הביטחוני, המבקר מצביע על כשל מתמשך, שלא לומר קריסה, בתפקודן של רשויות השלטון במתן מענה אזרחי לנפגעי המלחמה.
בכל התקופה הזו, השיח הפוליטי בישראל היה ממוקד בשאלה מרכזית אחת: מי אשם במחדל? שיח זה מתמקד בטפל, ומחמיץ את העיקר. קיים דיון עקרוני אחר, העוסק בשאלה חשובה הרבה יותר – כיצד מתקנים את הכשלים שהתגלו בפעולתן של רשויות המדינה? זו אינה שאלה תיאורטית. התמונה שעולה מדו"ח המבקר היא של מערכת שלטונית הפועלת בהתאם כללי משחק פגומים. את המערכת הזאת צריך לתקן, ובדחיפות.
כדי להתחיל בתהליך התיקון יש לבחון מחדש את מקומה של הכנסת בדמוקרטיה הישראלית. דו"ח מבקר המדינה מלמד אותנו שיעור חשוב בחיוניותה של רשות מחוקקת חזקה, עצמאית ומקצועית. הכנסת חייבת להיות זירה שמאתגרת את הממשלה ואת פקידיה, הן בסוגיות ביטחוניות והן בסוגיות אזרחיות. לצורך כך, יש להעמיד בידי הכנסת מנגנוני פיקוח אמיתיים, שיוכלו להבטיח שהרשות המבצעת אכן תבצע את התיקונים שנדרשים בה. לצד זאת, דיונים ותהליכי חקיקה שמקודמים בכנסת צריכים להיות כאלו שמקדמים צרכים אמיתיים של הציבור, ולא משמשים ככלי הצהרתי או כדרך להתנגח במחנה הפוליטי היריב.
לקריאה נוספת:
דו"ח המבקר מוכיח שהרשות המבצעת תהיה חייבת גם היא לעבור שינויים משמעותיים. השיתוק הכולל שאחז במרביתם המוחלטת של משרדי הממשלה בשבועות הראשונים למלחמה, הוא רק סימפטום לחוליים הקשים שאחזו ברשות המבצעת. בתהליך זוחל של שנים, ממשלות ישראל תפחו בגודלן. תקציבים, סמכויות ותחומי אחריות עברו ממשרד למשרד כאתנן פוליטי. דו"ח המבקר מדגים היטב כיצד היעדר היציבות של ממשלות ישראל יצרה קשיים משמעותיים בעבודה בין-משרדית ואף הובילה למתחים מזיקים בין השלטון הארצי לשלטון המקומי. את החוליים האלו צריך לתקן עכשיו, ולא לחכות לשש אחרי המלחמה.
תא"ל במיל' איתן דהן (מימין) בסיור באשקלון עם מבקר המדינה אנגלמן ומנהל ביה"ח ברזילי פרופ' חזי לוי
הרשות השופטת, זו אשר הוויכוח אודותיה קרע את החברה הישראלית, צריכה אף היא לשוב אל מושכלות היסוד. יותר מדי שנים התרגלנו כי כל ויכוח ציבורי מסתיים בבית המשפט, אשר הפך, שלא בטובתו, לפוסק האחרון בשאלות ערכיות. עלינו למצוא דרכים חדשות להכריע בסוגיות ציבוריות. כך נוכל להשיב את האמון לבתי המשפט שלנו, ולסייע להם להיות זירה שמיישבת את הסכסוכים הקורעים את החברה הישראלית, ולא מלבה אותם.
לכל אחד ואחד מהאתגרים הללו של הדמוקרטיה הישראלית, קיימים פתרונות או, לכל הפחות, כלים למציאתם. במקום לעסוק בהטלת רפש הדדית בתקשורת וברשתות החברתיות, כדאי שנבחרי הציבור שלנו יתחילו לדבר על הדברים שחשובים באמת.
ד"ר גלעד וינר
הוא ראש תכנית "כללי המשחק של הדמוקרטיה" במכון תַּכְלִית למדיניות ישראלית.