הממצא המטלטל ביותר הוא ש־34% מהציבור הישראלי – יותר משליש מהאזרחים – אינם נותנים אמון באף אחת משלוש רשויות השלטון. בית המשפט, שזוכה לאמון הגבוה ביותר, מקבל תמיכה של 41% בלבד, הממשלה זוכה ל־15% אמון, והכנסת מדשדשת בתחתית עם 10% אמון בלבד.
נוסף על כך, הסקר חושף גם פער דרמטי בתפיסת האיומים על המדינה: בעוד 65% ממצביעי הקואליציה רואים באיום הביטחוני את הסכנה המרכזית, 63% ממצביעי האופוזיציה מצביעים על הקיטוב החברתי כאיום המשמעותי ביותר – נתון המשקף את עומק השסע בחברה הישראלית.
"הכנסת, בית המחוקקים ובית נבחרי העם, זוכה לאמון הנמוך ביותר מבין שלוש רשויות השלטון", מציין ראש מכון תכלית, יניב כהן. לדבריו, רוב הציבור סבור שהממשלה שולטת בפעילות הכנסת. מעניין כי דווקא חברי האופוזיציה מעוררים תקווה רבה יותר בקרב הציבור.
שסעים מתרחבים
הפילוח המגזרי חושף כאמור תהומות עמוקות בחברה הישראלית. בקרב מצביעי האופוזיציה, 65% נותנים אמון בבית המשפט, בעוד שבקרב מצביעי הקואליציה המספר צונח ל־12% בלבד. הפער מחריף עוד יותר בהתפלגות הדתית: רק 4% מהחרדים נותנים אמון בבית המשפט, לעומת 14% מהדתיים, 37% מהמסורתיים ו־54% מהחילונים.
הנתונים מצביעים גם על תחושת חוסר עצמאות של הכנסת, ו־67% מהנשאלים סבורים שהממשלה שולטת בפעילות בית המחוקקים. בקרב מצביעי האופוזיציה, 82% מחזיקים בדעה זו, ואפילו בקרב מצביעי הקואליציה כמעט מחצית (49%) מסכימים עם הטענה.
על רקע המשבר העמוק, ניכרת כמיהה ציבורית לאחדות ולשיתוף פעולה. 73% מהנשאלים תומכים בשיתוף פעולה בין הקואליציה לאופוזיציה, והתמיכה גבוהה במיוחד (כ־80%) בקרב המסורתיים, הדתיים והחילונים. יתרה מכך, 53% מעדיפים קואליציה רחבה המייצגת חלקים גדולים מהחברה הישראלית.
הסקר מגלה כי 59% מהציבור סבורים שעל חברי הכנסת להצביע לפי מה שנכון למדינת ישראל, מעבר לשיקולים מפלגתיים. רק 5% סבורים שחברי הכנסת צריכים להצביע לפי החלטת מפלגתם.
תקווה באופק
למרות המשבר העמוק, יש גם נקודות אור: 62.7% מהציבור עדיין מרגישים מיוצגים על ידי חברי הכנסת שלהם. בחלק מהמפלגות, כמו יהדות התורה, שיעור שביעות הרצון מגיעים ל־85%, ובמחנה הממלכתי ל־77%.
מעניין לציין כי דווקא חברי האופוזיציה – בני גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר – מדורגים כמעניקי התקווה הגדולים ביותר לעתיד. בקרב חברות הכנסת אפרת רייטן, מירב בן ארי ומירב כהן זוכות לדירוג הגבוה ביותר.
"רוב הציבור חש מיוצג על ידי נבחריו ומעוניין בשיקום מעמד הכנסת", טוען כהן. "הציבור מתווה דרך ברורה – הקמת קואליציה רחבה, יצירת שיתופי פעולה משמעותיים בין הקואליציה לאופוזיציה והעמדת טובת המדינה מעל לשיקולים מפלגתיים".
