המוסדות המשפטיים והמדינתיים איבדו חצי מהלגיטימציה שלהם, השב"כ מתרסק בקרב תומכי הקואליציה והמוסד עוקף את צה"ל | מחקר של מכון "תכלית", המתפרסם כאן לראשונה, מראה איך האמון במוסדות בישראל צולל, וחמור לא פחות: את עוצמת הקיטוב בין המחנות | הרעלת השיח הציבורי מובילה לניפוץ התשתית שמשרתת את כולנו

כל אתגריה העצומים של ישראל בעת הזו – הביטחוניים, המדיניים והחברתיים – הופכים לבלתי אפשריים בגלל בעיה קריטית אחת: בעיית חוסר האמון. בישראל חוסר האמון במוסדות השונים הוא מחלה ממארת שמייצרת תקיעות בכל הזירות ומחריפה בעיות קשות לכדי מצב שהן הופכות לבלתי פתירות. מכונת הרעל מוכוונת המטרה שולחת את חיציה המושחזים, ואת מחיר פגיעתם הרעה כולנו משלמים. מחקר מקיף של מכון תכלית מראה איך האמון במוסדות צולל, אבל לא פחות חמור מכך: את עוצמת הקיטוב בין המחנות.

בשלוש השנים האחרונות ניתן לזהות מגמה מובהקת של סימון לא מקרי בעליל של מוסדות ציבור כמי שמזוהים פוליטית עם מחנה מסוים – ומתוך כך נגזרת מידת האמון באותו מוסד. כך למשל ההשוואה בין האמון של מצביעי האופוזיציה לאמון של מצביעי הקואלציה באותם מוסדות מייצרת תמונת מראה. בעוד שבג"ץ זוכה לאמון של 76.4% בקרב מצביעי האופוזיציה (ונמצא במקום הרביעי במדד האמון), רק 10% ממצביעי הקואליציה נותנים בו אמון. היחידה שנמצאת במצב גרוע ממנו היא היועצת המשפטית לממשלה, ש-4% (!) ממצביעי הקואליציה נותנים בה אמון, מול 74.3% ממצביעי האופוזיציה. במקביל, בעוד רק ל-7.6% ממצביעי האופוזיציה יש אמון בממשלה ול-40% יש אמון במשטרה, בקרב מצביעי הקואליציה התמונה הפוכה: 70% נותנים אמון בממשלה ו-60% נותנים אמון במשטרה.
"המוסדות המשפטיים, הממשלה והכנסת סובלים מהקיטוב הכי חריף באמון הציבור, והם איבדו בתשע שנים מחצית מרמת האמון שהייתה בהם", מסביר ד"ר אלעד גיל, ראש המחקר במכון, "זה נתון מטורף שגם במדינות מאוד מקוטבות אחרות אנחנו לא רואים. יש פה ירידה דרסטית באמון בפרק זמן מאוד קצר. כשאנשים מביעים אמון במוסד מסוים זה לא קשור בהכרח לרמת התפקוד שלו, אלא בעיקר לסימון הפוליטי שלו – האם הוא מזוהה עם הצד שלי או עם היריב. מפלגות וממשלות בהחלט צבועות פוליטית, אבל העובדה שכל שאר המוסדות המדינתיים נשאבו לסחרחרה הזו דורשת בדק בית מעמיק".
|
המערכת המשפטית היא הדוגמה הבולטת לאור קרב האיתנים הניטש על דמותה, קרב ללא כללים וגבולות. "במציאות נורמלית יש חוקה המכתיבה כללי משחק במסגרתם המוסדות המדינתיים אמורים להיות מאוזנים ומרוסנים", אומר גיל. "כרגע, בשל השחיקה בכללי המשחק, מתרחשת תופעה מדאיגה שבה מחנות פוליטיים 'מנכסים' לעצמם מוסדות שהם מוכנים להזדהות איתם ומסמנים מוסדות שלא ראויים לאמון שלהם כי הם בידי 'הצד השני'. ואז, למוסדות 'שלי' אני מוכן לתת כוח בלתי מוגבל, ולמוסדות 'שלהם' אני לא מוכן לתת שום כוח. זה מוביל לערעור היסודות הבסיסיים של מערכת השלטון שלנו.
"בנוסף, חוסר האמון עלול לפגוע במוסדות עצמם, בכך שיגרום להם להתנהל באופן שבו לא התנהלו מעולם בעבר, כי כל אחד רואה בעצמו את 'המבצר האחרון'. לדוגמה, אי-אפשר לשלול שצעדים קיצוניים מצד הממשלה ייצרו תגובת נגד במערכים מסוימים, דוגמת הייעוץ המשפטי לממשלה, שבעצמו לא עמד בסטנדרטים שאפיינו את המוסד הזה בעבר. מעולם יועמ"שים לא היו כל כך לעומתיים לממשלה שאותה ייצגו. זו תנועת מטוטלת. זה לא האשמה. ככל שההקצנה מצד הממשלה תמשיך, יש חשש שתגובת הנגד תגרום באותם המערכים לפגיעה ארוכת טווח. חייבים לזכור שאובדן הלגיטימציה מצד מחנה זה או אחר למעשה פוגע ביכולת של המוסד לתפקד, ולצערי אנחנו קרובים לנקודת אל-חזור".
*
לראשונה מזה שנים גם מערכת הביטחון, שנחשבה למוגנת מפני הקיטוב, נכנסה אל חלוקת קווי השבר הפוליטיים. השב"כ הוא הארגון הביטחוני הראשון שניתן לראות שנגרר אל הזירה המקטבת באופן מובהק. רק 55% ממצביעי הקואליציה מביעים אמון בגוף החשאי, בעוד 90% ממצביעי האופוזיציה מביעים בו אמון. הגוף שזוכה לאמון הגבוה ביותר בשני המחנות הוא גם חשאי – המוסד. 93.6% ממצביעי האופוזיציה ו-87% ממצביעי הקואליציה מביעים בו אמון, ולראשונה הוא עוקף את צה"ל. מבצע הביפרים ששינה לחלוטין את הזירה הצפונית כמו גם מבצע עם כלביא באיראן, תרמו ליוקרתו של הארגון, למרות ואולי בגלל שהדמויות המובילות בו אינן מוכרות ובוודאי לא שייכותן הפוליטית.
צה"ל נמצא במקום השני בשני המחנות הפוליטיים, אם כי בקרב תומכי הקואליציה התמיכה בו נמוכה יותר. למרות הכישלון ב-7 באוקטובר, המלחמה הממושכת שנשענת בראש ובראשונה על צבא העם לא פירקה לחלוטין את האמון.
"ההתנגשות בין הממשלה לבין ראש השב"כ תרמה מאוד לקיטוב, על אף שב-7 באוקטובר גם צה"ל וגם השב"כ כשלו. השב"כ ניזוק מההתנגשות הזו ועבר דה-לגיטימציה", אומר ד"ר גיל. "באופן מעניין, מינוי הרמטכ"ל עבר בשקט יחסי ולא גרר את צה"ל לזירה הזו, למרות תדרוכים נגדו במערכת הפוליטית והתקפה פרסונלית על הרמטכ"ל הקודם. זו שאלה טובה כמה זמן זה יחזיק מעמד. האתוס שעדיין קיים סביב צה"ל קשור לכך שהבנים של כולנו משרתים שם, אבל זו לא תעודת ביטוח. ויש פה נורת אזהרה לארגונים הביטחוניים".
עוד שני נתונים מעניינים שניתן לזהות קשורים לשני מוסדות משעממים למדי – מבקר המדינה והנשיאות. בעוד שעם מינויו של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, טענו באופוזיציה כי הוא שתול של נתניהו ויהיה מבקר מטעם, לאחר שש שנות פעילות קווי השבר הפוליטיים מלמדים על תמונה הפוכה. מצביעי ממשלת נתניהו מביעים אי-אמון במבקר עם 48% תמיכה בלבד, בעוד ש-63.5% ממצביעי האופוזיציה מביעים בו אמון. ייתכן שהתפיסה של המבקר כחלק מהמערכת המשפטית שאמונה על שמירת החוק כמו גם שורה של דוחות ביקורתיים על תפקוד הממשלה הם אלו שהפכו את התמונה.
מוסד הנשיאות סובל גם הוא מאחוזי תמיכה נמוכים יחסית, למרות הניסיונות הרבים של הרצוג להיות גורם מפשר במערכה המקוטבת. 62% ממצביעי האופוזיציה ו-33% ממצביעי הקואליציה מביעים בו אמון.
"הפוליטיקאים קולטים שבעולם מקוטב סימון מוסדות כאויבים זו טקטיקה שעובדת. היעדר האמון של המצביעים שלהם נותן להם דלק להעמיק את המשברים ולהקצין את התגובות שלהם. כך שר בממשלה יכול להודיע ליועמ"שית שאינה מייצגת אותו ולהזהיר את בג"ץ שלא יציית לפסיקותיו, ושרה אחרת פשוט מתעלמת מזימון לחקירה בידי רשויות החוק. באותה נשימה, מובילי דעה מהצד השני מציעים להקים רשות מסים אזורית כי למה שנשלם מסים לממשלה שאין לנו אמון בה?
"אלא שעבורנו כציבור יש לכל מעשה או אמירה כאלה מחיר ברור: אובדן היכולת לקיים חיים משותפים. חלק מההשפעות של ההתנהלות הזו היא רידוד היכולת שלנו להבין שאנחנו צריכים לחיות במערכת שבה הכוח בין המוסדות מוסדר ומאורגן, ובמדינה דמוקרטית אין בית משפט לימין או לשמאל ואין משטרה לתומכי נתניהו או מתנגדיו. אם לא די בכך, נוצר מעגל קסמים במסגרתו ככל שמוסד נרמס יותר, הוא מגיב באופן אגרסיבי יותר וכך האמון בו ממשיך לרדת".
*
המתח בין הזהות היהודית לבין הזהות הדמוקרטית של ישראל הולך וגובר לאורך השנים, וגם על כך נשאלו המשתתפים בסקר. רוב מוחלט מהציבור (כ-70%) מביעים אי-נחת בנוגע לאיזון בין מרכיביה הדמוקרטיים למרכיביה היהודיים של המדינה, אבל גם קבוצה זו נחלקת: כ-40% סבורים שיש לחזק את הצד הדמוקרטי, וכ-30% את הצד היהודי. נתון זה ממחיש היטב את התרגום של קווי השבר הפוליטיים למחנות זהותיים.
ומה עם שאר הציבור? כ-25% תומכים באיזון הנוכחי במתכונת כזו או אחרת. בקרב קבוצה זו יש גם הסכמות שמאפיינות את הצד שתומך בחיזוק הדמוקרטיה כמו תמיכה בוועדת חקירה ממלכתית ותמיכה גורפת בגיוס חרדים, לצד תמיכה ברפורמה מרוככת במערכת המשפט. באופן מפתיע אולי, רובם מזוהים כמצביעי ימין או מרכז-נוטה-ימינה. קבוצה זו מורכבת בעיקר ממצביעי הליכוד (28%-26%), מצביעי המחנה הממלכתי (25%-15%), מצביעי יש עתיד (16%-8%) ושיעור נמוך אך עקבי של מצביעי הציונות הדתית (16%-8%).
אחרי שנתיים של מלחמה ולקראת הבחירות שאמורות להתקיים ב-2026, הוצגה גם השאלה איזו קואליציה טובה יותר לאזרחי ישראל. השאלה הזו נשאלה כמה פעמים לאורך חצי שנה. אם במארס 25' למעלה מ-60% סברו שנדרשת קואליציה רחבה המייצגת חלקים גדולים בחברה הישראלית, ביולי פחות מ-50% אחזו בעמדה הזו. מנגד, אם בפברואר 25' פחות מ-10% תמכו בממשלה צרה בעלת קו אידיאולוגי ברור, מגמה זו התחזקה דרמטית וכיום 40% מהנשאלים מעדיפים את המודל הצר, גם מימין וגם משמאל.
*
ישראל נמצאת בסערה המושלמת. מלחמת דמים ממשיכה להתנהל למרות האמון הנמוך והעול הנופל על כתפי מעטים, צונאמי מדיני מוביל לגל חרמות וקבלת החלטות גורליות מעל ראשנו, וכל סוגיה פנים-ישראלית – מהשולית ועד המהותית ביותר – נופלת לתוך המשבר החברתי החריף שאנו בתוכו כבר שלוש שנים.
רגע אחרי 7 באוקטובר הישראלים הבטיחו לעצמם שהם לא ייפלו לאותו הבור. שהפעם נצליח לייצר קונצנזוס רחב שיידע להתמודד עם גודל השבר והאתגר. עברו שנתיים, וההבטחה ההיא מתה. כמו כלב השב אל קיאו, שבנו אנחנו אל המחנאות שהפכה לקרקע הפורייה ביותר לכוחות הפופוליסטיים ולהתפוררות של המוסדות המדינתיים.

בעוד שאויבינו בעלי סבלנות רבה בהמתנתם להתפרקותנו הפנימית, כל אחד מהצדדים ממשיך להשתעשע ברעיון שהוא לבדו יוכל להציל את המצב. ממשלה רחבה איננה מותרות, היא הכרח. ייתכן שבלעדיה לא תוכל להיות מדינת ישראל.

פרסומים נוספים

003zini_autoOrient_i

בעולם שכולו פוזיציות, ועדת גרוניס הוכיחה: אפשר גם אחרת

rafael-nir-dtP89KBWrxE-unsplash

הכנסת תמשיך להתכווץ או תחזור להיות מוסד ריבוני שמשרת את הציבור?

שופטי העליון הבאים לא צריכים להיבחר על סמך תפיסה פוליטית

בית משפט קולגיאלי הוא נכס לאומי. אסור לוותר עליו

syuhei-inoue-j0FEjtL5jhI-unsplash

The right to be forgotten: A crucial step in healing from October 7

כנסת ישראל | צילום: אתר הכנסת

מנטל לנכס: על הגדלת הכנסת ועיצוב מוסדי

Ynet | חן ארצי סרור | 26.09.2025

להורדת הנייר המלא

שיתוף

פרסומים נוספים

003zini_autoOrient_i

בעולם שכולו פוזיציות, ועדת גרוניס הוכיחה: אפשר גם אחרת

rafael-nir-dtP89KBWrxE-unsplash

הכנסת תמשיך להתכווץ או תחזור להיות מוסד ריבוני שמשרת את הציבור?

שופטי העליון הבאים לא צריכים להיבחר על סמך תפיסה פוליטית

בית משפט קולגיאלי הוא נכס לאומי. אסור לוותר עליו

syuhei-inoue-j0FEjtL5jhI-unsplash

The right to be forgotten: A crucial step in healing from October 7

כנסת ישראל | צילום: אתר הכנסת

מנטל לנכס: על הגדלת הכנסת ועיצוב מוסדי

שיתוף