זה קורה שוב ושוב: דיון קריטי בוועדת הכנסת – על תקציב הבריאות, על קצבאות נכות, או על רפורמה חינוכית – אבל באולם נוכחים רק שניים או שלושה חברי כנסת. לפעמים אפילו רק יושב-ראש הוועדה, שדן לבדו עם נציגי הממשלה והחברה האזרחית שהגיעו לדיון. הוא שואל "מי נגד?" ואף אחד לא מרים את היד. הוא שואל "מי בעד?", ומרים את היד. וכך מתקבלת ההחלטה. ומדוע זה מתאפשר? כי למעט מקרים מאוד חריגים, בישראל אין דרישה ל"קוורום", מספר מינימלי של משתתפים בישיבה הדרוש לקבלת החלטות מחייבות. לא במליאת הכנסת ולא בוועדות.