ד"ר בל יוסף בטור דעה על הרפורמה הכי חשובה במשפט בישראל: הגיע הזמן להחזיר לכנסת את כבודה, הרפורמה החשובה ביותר היא הפיכת הכנסת לגוף חזק, אפקטיבי ותכליתי
מאת ד"ר בל יוסף
מקור ראשון | 17.1.2023
השיח הפוליטי והציבורי של העת האחרונה, ובפרט המאבק הציבורי שהציתו הרפורמות של שר המשפטים יריב לוין, סובבים סביב שני שחקנים מרכזיים: הממשלה ומערכת המשפט. מצד אחד, תומכי הרפורמה אומרים שיש להחזיר את הכוח לנבחרי הציבור ולרסן את המערכת המשפטית. מצד שני, מתנגדי הרפורמה טוענים שאין שום בלם על הכוח הרב של הממשלה מלבד מערכת המשפט, ופגיעה בה תוביל להחרבת המשטר הדמוקרטי. אבל יש רשות אחת שכמעט לא מוזכרת בשיח הזה. הכנסת.
אלא שבין כל הרפורמות שמצויות על הפרק, הרפורמה החשובה ביותר – ודווקא היא עדיין לא מצויה כחלק מהאג'נדה הפוליטית – היא הפיכת הכנסת לגוף חזק, אפקטיבי ותכליתי. כנסת תכליתית היא זו שבה האצבעות לא מונפות בצורה אוטומטית לפי חתך מפלגתי או גושי. היא כנסת שיודעת לשתף פעולה ולהעביר יחדיו את חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות. כנסת שבה פרלמנטרים מימין ומשמאל יכולים להתחבק, כיוון שהם היו מלאי הערכה זה לעבודתו של זה. כנסת שהיא לא רק מבנה מרשים, ולא רק חברי וחברות כנסת נמרצים, אלא מצויה בה גם השכינה.
לעיתים נדמה כי בשיח שכל כולו איזונים ובלמים, הפרדת רשויות, ומה רצונו של העם, נדמה ששכחו את הגוף אשר מייצג טוב יותר את העם, ודאי טוב יותר מהממשלה או מבית המשפט. הכנסת היא-היא המגדלור. היא המקום שבו הייצוג של העם בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר, אפילו אם לא מושלם. המהלך הנכון לעת הזו אינו לחזק את הממשלה ואינו לחזק את בית המשפט. המהלך הנכון בעת הזו הוא להחזיר לכנסת את כבודה, שנדמה כי אבד לה – ולנו כעם – בעת האחרונה.
איך עושים זאת? יש שפע דרכים. חיזוק עבודת וסמכויות ועדות הכנסת, חיזוק הקשרים ברובד המקצועי בין הכנסת לממשלה, חיזוק כלי הפיקוח על הממשלה והעמקת הדיונים בחוקי התקציב וחוקי ההסדרים. הכלים ישנם, מה שנדרש למהלך של חיזוק הכנסת והפיכתה לכנסת תכליתית שמייצגת את העם הוא נכונות ציבורית פוליטית. והגיע הזמן לדרוש את הנכונות הזו. הגיעה העת לשים את הכנסת במרכז.
לקריאה נוספת:
במשך שנים רבות הכנסת נדחקה כה חזק תחת מכבש הממשלה, עד שאיבדה את כושרה העצמאי לקבוע את סדר יומה, להוות מוקד לדיון עצמאי ואמיתי ולפקח על הממשלה. במשך שנים רבות, שאלות חוקתיות וערכיות גם עברו מהכנסת לבית המשפט. גם אנחנו, כחברה, הטלנו את כל יהבנו על הממשלה שתקבע מדיניות ועל בית המשפט שירסן אותה. הדרישה החברתית והלאומית שלנו לכללי מינהל תקין, למערכת משפט מתפקדת, לשלטון החוק, להגינות, הונחה על כתפיו של בית המשפט.
הדיון הציבורי שאנחנו עורכים מצוי במבוי סתום. כל צד מתבצר בעמדותיו, ואפילו על מושגי יסוד כדמוקרטיה, הפרדת רשויות וביזור הכוח איננו מסוגלים להסכים. כל עובדה היסטורית הופכת למחלוקת חדשה. אבל הדיון הזה חשוב – וזירת הדיון המרכזית שבה הוא נדרש להתקיים צריכה להיות הכנסת.
ג'יימס בראדלי ת'ייר, פרופסור אמריקני למשפטים, כתב כבר בשנת 1893 על אפקט הביצה והתרנגולת – כשהמחוקק לא תופס את עצמו כמרכזי בקביעת שאלות חוקתיות, עקרוניות, בית המשפט נכנס לתמונה ועורך ביקורת שיפוטית; וכשבית המשפט נכנס לתמונה, המחוקק מתפרק מהתפקיד שלו בקביעת סוגיות עקרוניות וחוקתיות.
אנחנו לא צריכים להכריע מה קדם למה. אנחנו צריכים להחליט שאנחנו רוצים להחזיר את הכנסת למרכז הבמה הציבורית. להקנות לה בחזרה את היכולת והתמריץ למלא אחר התפקידים החשובים שלה – פיקוח על הממשלה ועל ביצוע החוקים, יצירה ועידוד של דיון ציבורי ופומבי וקביעת סדר עדיפויות תקציבי עבור הממשלה.
Comments