top of page
  • מקור ראשון

חוסר איזון קיצוני: יריב לוין הלך רחוק מדי

כל מי שציפה לבשורה על השבת איזונים ויצירת יציבות משטרית בתוכנית שהציג יריב לוין נחל אכזבה. ככה לא בונים אמון, ככה לא מייצרים משילות, וככה לא מתקנים. ככה באים לריב


מאת יניב כהן

מקור ראשון | 8.1.2023


"הרפורמה שאני מביא תחזק את מערכת המשפט ותשיב את אמון הציבור בה. היא תאפשר למחוקקים לחוקק, לממשלה למשול, ליועצים לייעץ, ולשופטים לשפוט". כך סיים שר המשפטים יריב לוין את נאום חייו על הרפורמות המשפטיות, שניכר שנאמר מדם ליבו. ספוילר: זה לא יקרה, והרפורמה החשובה שמבקש השר להוביל, הולכת לקראת כישלון חרוץ, גם אם תעבור בהצבעה בכנסת. אמון לא ייצא ממנה, משילות לא תיבנה כאן. ככה, לצערי, מתחיל חורבן.


התקווה הייתה שלוין, איש המקצוע המחושב, יביא לשולחן את מה שמדינת ישראל ומערכת המשפט צריכים – כלי לתיקון וריפוי. כי יש מה לתקן ויש מה לרפא. אבל לכל מי שציפה לבשורה על השבת איזונים ויצירת יציבות משטרית, התוכנית שהציג לוין מאכזבת במיוחד – דווקא בגלל שהיא לא הציגה את עמדתו הקלאסית של שר המשפטים, המוכרת מזה שנים. ליבת עמדתו של לוין הייתה בצורך בחקיקת חוק יסוד: חקיקה כולל ומאוזן, שמסדיר את מערכת היחסים בין רשויות השלטון ומעגן את כללי המשחק הדמוקרטי.


בתוכנית שהוצגה, הלך השר רחוק יותר כמעט מכל התבטאות או תוכנית שהציג בעבר. בוודאי בתמונה הכוללת שיצר – פוליטיזציה בוטה של הוועדה למינוי שופטים, הפיכת היועצים המשפטיים למשרות אמון, ומעל הכול, פסקת התגברות והגבלה אגרסיבית ולא מידתית של מערכת האיזונים והבלמים בישראל שלא במסגרת תמהיל של חוק-יסוד: החקיקה.


השר לוין קרא לתוכנית שלו השלב הראשון ברפורמה והבטיח דיון ציבורי, אך זה לא נראה כמו "השלב הראשון" אלא כשלב ההרס שאחריו הדיון הציבורי כבר לא רלוונטי. למרות הכוונות הטובות, מדובר בתוכנית שמייצרת חוסר איזון קיצוני לטובת המערכת הפוליטית (שהאמון הציבורי בה שואף לאפס), ומקדמת מהפכת עומק, לא רק במערכת המשפט של ישראל, אלא בשיטת המשטר שלה.


המוטיבציה לעיתוי הפרסום של לוין, מעלה שלוש אפשרויות.


הראשונה, היא שעלינו לקחת את דבריו כפשוטם וכי התוכנית הזאת היא אכן חזון לביצוע, בכפוף לדיונים שאותם ינהל ח"כ שמחה רוטמן, שספק גדול אם יאפשר שינויים הנוגדים את תפיסת עולמו. האפשרות הזאת ריאלית ומשמעותה, בלי להגזים, הרסנית למדינה.

 

לקריאה נוספת:





 

השנייה, היא שאין בכוונתו של לוין לקדם אותה כרגע והוא מתכוון להשתמש בה כחרב מתהפכת מעל ראשם של השופטים. אחרים אולי היו נוהגים כך, אך ספק אם זו דרכו של לוין. דווקא האיש הזה, שזו משימת חייו, לא נוהג כך בדרך כלל.


השלישית, היא שיש פה ניסיון מסחר קלאסי, במסגרתו הוכנסו לתוכנית עיזים, רק על מנת להוציא אותם בשלב המקח והממכר הפוליטי. אולי, אבל האם זוהי הדרך? לרדד את התוכנית לתיקון של הדמוקרטיה הישראלית לסוג של סחר סוסים?


לא משנה איזו אפשרות היא הנכונה, הנזק כבר נגרם, והוא מתעצם בכל רגע מאז הנאום. זהו נזק שפוגע במדינת ישראל ובאמון הציבורי, לא רק במערכת המשפט, אלא בכל אורחותיה של המדינה. פוגע בממלכה.


סעיף 5 בכל ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית, קובע כי "הממשלה תפעל להגיע להסכמה רחבה בעם בנושאים השנויים במחלוקת". צריך אמנם להיות תמים כדי לחשוב שהממשלה, כל ממשלה, אכן תפעל להסכמה מלאה בכל הנושאים השנויים במחלוקת. אבל להפר את הסכמי הקמתה ואת ההתחייבות שהם מגלמים לציבור, בתוך פחות מעשרה ימים לאחר חתימתם? בכל הכבוד, ההתנהלות הזאת לא מיטיבה עם מדינת ישראל, בטח לא כשהיא ננקטת בידי השר לוין עצמו, שניסח בידיו שלו את ההסכמים.


יתכבד השר, יעמוד במילתו, ישיק ויערוך דיון ציבורי אמיתי, כנה, וחוצה מחנות. לוין אמנם מתוך עמדה של כוח פוליטי, אך מתוך כוונה מלכדת להשיג הסכמה ואיזונים ראויים. שר המשפטים חייב את זה לציבור הבוחרים שלו, חייב את זה למשילות הישראלית, חייב את זה לעצמו ולמאבק ארוך השנים שלו לטובת הדמוקרטיה הישראלית.


נאמנים הם פצעי אוהב, אך ככה לא בונים אמון, ככה לא מייצרים משילות, וככה לא מתקנים. ככה באים לריב.



יניב כהן הוא ראש מכון תכלית למדיניות ישראלית.




Comments


bottom of page