קונספציות רבות קרסו ב־7 באוקטובר. לא רק בתחום הביטחוני, אלא גם ביחס לתחושת האמון שלנו ביכולתה של המדינה להגן עלינו. קונספציה מרכזית שהדי קריסתה ממשיכים להדהד היא זו שהובילה את תפיסתן של ממשלות רבות בישראל – קונספציית ה"יהיה בסדר".

ב־7 באוקטובר למדנו שאי אפשר "לזרום". אי אפשר לרוץ בין בחירות לבחירות, לפעול בלי תכנון ממשלתי, להימנע ממינויים לתפקידי מפתח בשירות הציבורי ולקוות שיהיה בסדר. מערכות שהתקשו ממילא לתת שירות לאזרח, ומשרדי ממשלה שלא נוהלו כראוי בשגרה, התקשו לבצע התאמה למצב החירום.

אין לנו פריבילגיה להרוס ואז לבנות

אבל כמי שהפכו את הביטוי "עוף החול" למציאות חיים, עלינו להתמודד עם הקריסה אחורה באמצעות תיקון קדימה. יצירת תהליך תיקון אחראי, שבמסגרתו נכיר בעובדה שאין לנו פריבילגיה "להרוס הכל ואז לבנות מחדש". המונח המתאר תהליך כזה הוא Reconstruction (בנייה מחדש) – מונח היסטורי המתאר עשור שהחל עם סיום מלחמת האזרחים המדממת בארה"ב, שבמהלכו ערך הממשל האמריקני שינויי עומק בחוקה כדי לאפשר לאומה האמריקנית להחלים ולצאת לעתיד טוב יותר.

ביום שאחרי המלחמה גם ישראל תידרש ל־Reconstruction, הליך לאומי של ריפוי ובנייה מחדש. בוודאי לאחר "מלחמת האחים הקרה", שהגיעה לשיאה לפני 7 באוקטובר. כדי לאפשר תהליך כזה עלינו לזהות את המעצבים המרכזיים של שלד החברה הישראלית. ניתן לזהות חמש נקודות ארכימדיות, שכל אחת מהן כוללת שורה של נושאי מדיניות שחיזוקם הוא יעד מרכזי בהצלחת התהליך.

ראשית – השבת אמון האזרחים במדינה, שיתחיל בשיקום הביטחון האישי והלאומי שנפגע אנושות. שנית – שיקום השירות הציבורי, שלאורך שנים רבות הוזנח והפך ללא אפקטיבי. שלישית – כלכלה מוכוונת צמיחה: טיפול ביוקר המחיה, בפערים חברתיים ובשורת תשתיות לאומיות לקויות. רביעית – שיטת הבחירות והממשל, היחסים בין הרשויות ובין ממשל מקומי למרכזי – אלו עדיין יוצרים מחלוקת עמוקה, והטיפול בהם דורש קונצנזוס רחב. חמישית – המרקם הישראלי. מהקצאת משאבים בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה ועד לשאלת החיים המשותפים, כחברה שכל חלקיה נדרשים לשאת בנטל.

היסטוריונים מסכימים שתקופת ה־Reconstruction היתה אבן הבניין הראשונה במעצמה שנקראת כיום ארה"ב. וכדי לוודא שגם ישראל עולה על מסלול החלמה לטובת העתיד, עלינו לגשת כבר כעת לתכנון חכם של התהליך הזה.