האתגר ליום שאחרי הבחירות: דמוקרטיה חזקה מתחילה מכללי משחק הוגנים ויציבים

רצף המשברים של השנים האחרונות מוכיח כי בלי כללי משחק מוסכמים, כל הכרעה פוליטית הופכת למלחמת זהויות בין שבטים. חוקה ״רזה״ העוברת בהסכמה רחבה יכולה להיות נקודת ההתחלה לתיקון.

ארצות-הברית היא הדמוקרטיה הראשונה בעולם החוגגת 250 שנות עצמאות רציפה תחת חוקה אחת. לידידינו מעבר לים יש כיום צרות ומאבקים משלהם, אבל בדברי ימי העולם ארה"ב היא הישג חסר תקדים: אומה של מהגרים ללא סיפור משותף, שהצליחה לבנות דמוקרטיה חזקה ששרדה עבדות, מלחמת אזרחים, שתי מלחמות עולם ודונלד טראמפ אחד.

ההישג הזה נזקף להבנה הבסיסית של אבות האומה האמריקאית על טבע האדם: איננו מלאכים. לכולנו יש תאוות כוח, תשוקות וחרדות קיומיות מפני השכנים שלנו. דמוקרטיה לא נבנית על מילים יפות ואידיאלים נשגבים, אלא על פרוצדורה ומוסדות שימנעו ריכוז כוח מוחלט. החוקה האמריקאית עסקה בתחילה רק בזה – כללי משחק וחלוקת סמכויות. ולאחר שסיימו את מלאכת כתיבת החוקה, המייסדים עשו דבר נוסף: הם כיתתו רגליהם בין המדינות כדי לבנות הסכמה ציבורית רחבה. הם הבינו שחוקה תעבוד רק אם היא תהיה של כולם.

בישראל, כורח המלחמה שנכפתה על המדינה הצעירה והנסיבות הפוליטיות הובילו בעת הקמת המדינה לדחיית כינון החוקה ולגיבוש מסגרת לבנייתה פרקים-פרקים בכנסת, דרך ההליך הפוליטי הרגיל. דווקא על הבסיס החשוב של פרוצדורה חוקתית מיוחדת ושל גיבוש מערכת איזונים ובלמים שתמנע את ריכוז הכוח, דילגנו. אין פלא שהמאבקים הקשים והיצריים ביותר אצלנו הועתקו למגרש הפרוצדורלי. פארסת בחירת מבקר המדינה בכנסת היא רק הדוגמה האחרונה. קדמו לה המאבקים על הוועדה למינוי שופטים, פיטורי היועמ"שית, מינוי נציב שירות המדינה וראשי מערכת הביטחון, עילת הסבירות וחוק נבצרות ראש הממשלה. ובל נשכח שכל זה התחיל עם הרפורמה של שר המשפטים, שגם היא – כל כולה עסקה בפרוצדורה.

פרויקט ״חוקה רזה״, שאני שותף לו, מבקש להפנים את הלקח האמריקאי ולהשלים את מה שנשכח בהקמת המדינה. איננו משלים את עצמנו שהאתגר הישראלי מתמצה רק בפרוצדורה. מתחת לפני השטח רוחש מאבק אמיתי על ערכי היסוד, המצפן והזהות הלאומית שלנו. אלא שכל עוד לא הסכמנו על כללי המשחק, אין לנו שפה משותפת לנהל את הוויכוח הזה.

כיום, החרדה מפני הטיית המגרש על ידי "הצד האחר" היא שמנהלת אותנו. מאות אלפים יצאו לרחובות כשראו כיצד ממשלה ״של צד אחד״ חותרת לגיבוש כללי משחק לא הוגנים המסירים מעליה כל רסן. בצד השני מוחים באותו התוקף על השינוי הזוחל בכללי המשחק שהעצים את כוחה של מערכת המשפט ודילל את הדמוקרטיה הייצוגית. כל צד והחרדות המוצדקות שלו.כל עוד כללי המשחק בישראל יהיו פריכים ונתונים לשינוי על ידי כל רוב מזדמן, החרדות יימשכו והשיח הערכי ינוהל כמלחמת תרבות שתפרק את יסודות המדינה. קחו לדוגמה את חוק הלאום: חוק שנועד לעגן ערכי יסוד, אך חקיקתו בצורה כוחנית ומחנאית הפכה ערכים שבקונצנזוס הלאומי לסלע מחלוקת פוליטי.

מהלך התיקון שהחברה הישראלית נדרשת אליו מתחיל בכינון של חוקה ״רזה״. לחוקה זו שני מאפיינים יחודיים: ראשית, היא תציג מערך מלא של פרוצדורה ומוסדות המהווים יחד מערכת כללי משחק לניהול הפוליטיקה בישראל בצורה המקנה לכל אזרח זכות להשתתפות שווה במערכות שמנהלות את חייו, ומבטיחה שאף שליט יחיד או גוף לא יוכל לצבור כוח מוחלט. במסגרת זו, נבטיח איזון ראוי בין המערכת הפוליטית והמשפטית, נגן על ממלכתיות השירות הציבורי ונעצים את השלטון המקומי.

שנית, היא תתעקש על גיבוש כללי המשחק בהסכמה ציבורית ופוליטית רחבה. אם קבוצות בציבור יחושו שהן הודרו משלב ניסוח כללי המשחק, המערכת לעולם לא תזכה ללגיטימיות בעיניהן. במצב זה, אותו ציבור יישאר במצב תמידי של חוסר אמון במערכת וינסה לערער אותה. הניסיון להגיע להסכמות על כללי משחק בעיצומו של משבר חברתי וערכי הוא קשה, כמעט פרדוקסלי, אך הוא הדרך היחידה.

בחוגים מסויימים מועלית בימים אלה ביקורת נגד רעיון החוקה הרזה. לשיטת המבקרים, אין זו העת להסתפק בפרוצדורה ״משעממת״ או נעדרת שאר רוח. עלינו להכריז בגאון על ערכי היסוד של המדינה ולהבהיר שהם אינם עומדים לדיון.

הביקורת אינה מופרכת, אך מהווה בתנאים הנוכחיים מקח טעות. קודם כל, אין אמת בטענה שהפרוצדורה נטולת ערכים. שלטון החוק וחירות הפרט משתקפים דרך הפרוצדורה; זכות הפרט להשתתף בעיצוב החיים הציבוריים, המכונה ״זכות הזכויות״ טמונה בקיומם של כללי משחק הוגנים. גם ההבטחה לייצוג הולם לנשים ומיעוטים תוסדר לרוב בכללי הפרוצדורה ותוביל לשינוי ערכי איטי אך עמוק.

במבט רחב יותר, בהעדר פרוצדורה – אין שום טעם וערך להבטחות ערכיות. בחוקת רוסיה מעוגנות 65 זכויות אדם שכולנו יודעים מה שווין במציאות. כפי שלימדו אותנו מייסדי החוקה האמריקאית, פרוצדורה ומוסדות הם הבסיס למדינה דמוקרטית צודקת ומשגשגת, ומעניקים לגיטימציה וחיים לערובות הערכיות שנבנות עליהן.

למנהיגות שתיבחר בישראל לאחר הבחירות תעמוד הברירה, האם להמשיך לספק לבוחריה קתרזיס חוקתי מחנאי רגעי, או לאמץ תודעה של אבות מייסדים ולגבש מערכת יציבה לדורות. עבור מי שיבחר בחלופה השנייה, רעיון החוקה הרזה מהווה בסיס מצוין להתחיל איתו.

ד״ר אלעד גיל הוא ראש המחקר במכון תכלית וחבר בצוות ״חוקה רזה״.

לקריאת הטור במקור: https://www.ynet.co.il/activism/article/s1j2scmxzg