א. פסילת רשימות ומועמדים מכוח סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת

סעיפים 5 ו- 6 לחוק יסוד: הכנסת מעגנים את הזכויות לבחור ולהיות מועמד להיבחר לכנסת. הזכות להתמודד בבחירות היא בין זכויות היסוד החשובות והמכריעות במשטר דמוקרטי ובבסיסה עומד עקרון השוויון הפוליטי. כמנגנון משלים, המביא לידי ביטוי את ערכי הדמוקרטיה המתגוננת, מונה סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת אמות מידה לשלילת הזכות של רשימה או מועמד/ת להשתתף בבחירות. מטרת ההסדר, הפוגע בזכות לבחור ולהיבחר, היא לנסות לתת מענה ל-"פרדוקס הדמוקרטי" עליו עמד השופט ברק בא"ב 11280/02, ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16 נ' טיבי, פ"ד נז(14) 1 (להלן: "עניין טיבי"). פרדוקס זה משקף את המתח בין העקרון הדמוקרטי של "שוק חופשי של דעות", לבין זכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני מי שמבקש להשתמש בכללי השיטה בכדי להרוס אותה. בהלכה זו נקבע כי מניעת השתתפות מרשימה או מועמד תיעשה במקרים חמורים וקיצוניים וכי פרשנות החוק לעניין ההוראות המגבילות תהיה מצומצמת.

לאחר מספר תיקונים שנערכו בו, סעיף 7א כולל כיום שלוש עילות מהותיות המצדיקות הגבלת השתתפות בבחירות: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; (2) הסתה לגזענות; ו-(3) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור של מדינת ישראל. תנאים לפסילת רשימה או מועמד עוגנו בעניין טיבי, שם נקבעו ארבע אמות מידה מצטברות שנועדו לתת ביטוי למדיניות הפרשנית המצמצמת:

• מטרותיה או מעשיה של המפלגה כוללים אחד מהיסודות המתוארים בסעיף חוק היסוד.
• נדרש כי אותן מטרות פוגעניות יהיו ממאפייניה הדומיננטיים של הרשימה, כלומר יעמדו במרכז שאיפותיה ופעולותיה ולא יתמצו ברכיב שולי או משני.
• יש להראות כי רשימת המועמדים פועלת הלכה למעשה למימוש מטרותיה על מנת להפוך אותן מרעיון למציאות. זאת אומרת, לא די במטרות תאורטיות בלבד ויש להצביע על פעילות קונקרטית שנועדה להוציא את אלו מהכוח אל הפועל.
• הראיות המבססות את המטרות והמעשים אשר על פיהן נמנעת השתתפותה של רשימה או של מועמד בבחירות חייבות להיות משכנעות, ברורות וחד משמעיות.[1]

ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף המוסמך לדון אם לפסול רשימת מועמדים או מועמד יחיד מהשתתפות בבחירות, אך החלטה למנוע ממועמד להתמודד בבחירות טעונה אישור של בית המשפט העליון. כלומר, אין צורך בערעור והחלטה כזו עוברת ישירות להכרעת בית המשפט העליון. כלל זה אינו תקף ביחס לרשימה, לגביה הסדר הוא הפוך – הוועדה רשאית לפסול רשימה, וניתן להגיש ערעור לבית המשפט העליון. כל גורם רשאי להגיש בקשת פסילה של רשימה ולעניין פסילת מועמד/ת יחיד/ה נדרשת חתימתם של לפחות שליש מחברי הוועדה.[2] הוועדה היא, כידוע, גוף בעל אופי פוליטי המורכב מנציגי הסיעות המכהנות בכנסת בהתאם לחלוקת המנדטים בכנסת היוצאת ובראשה עומד שופט בית המשפט העליון.

הוועדה המרכזית מכריעה ברוב קולות בשאלה האם לפסול רשימה או מועמד/ת, כשהחלטת הפסילה חייבת להתפרסם לפחות 30 ימים לפני מועד הבחירות. על הוועדה להודיע על החלטתה לרשימה או למועמד/ת ולהעביר את החלטתה המנומקת לאישור בית המשפט העליון שידון בכך בהרכב של 9 שופטים או מספר אי-זוגי גדול יותר.[3] ככל שבית המשפט אישר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, הרשימה או המועמד/ת אינם רשאים להשתתף בבחירות לכנסת. היה ובית המשפט דחה את החלטת ועדת הבחירות, החלטת הפסילה תתבטל. גם כאשר ועדת הבחירות המרכזית מאשרת רשימת מועמדים יכול היועץ המשפטי לממשלה, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, או לפחות רבע מחברי הוועדה לערער על אישור הרשימה או המועמד/ת עד 28 ימים לפני הבחירות, בטענה כי הרשימה או המועמד/ת מנועים מלהשתתף בבחירות לכנסת מכוח עילות סעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת. החלטת בית המשפט בעניין זה היא סופית.[4]

לפי התפתחות ההלכה הפסוקה בישראל, הביקורת השיפוטית קפדנית ומהודקת ביותר, ורק לעיתים נדירות מתיר בית המשפט העליון לפסול מועמדים או רשימות. בהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה, נוהגת גישה מצמצמת מאוד ביחס לבקשות פסילת רשימות ומועמדים, וניתן לעמוד על מגוון דוגמאות בהן החליט בית המשפט העליון שלא לפסול מועמדים כגון חנין זועבי, עזמי בשארה וכן ברוך מרזל.[5] למעשה, היה זה רק בשנת 2019, לפני הבחירות לכנסת ה-21, שמועמד לכנסת נפסל. לקראת הבחירות הוגשו מספר בקשות לפסילת מועמדים ורשימות כגון רשימת רע"מ-בל"ד, רשימת חד"ש-תע"ל, עופר כסיף, וכן מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר ממפלת "עוצמה יהודית". בעניין זה הוחלט, על בסיס התשתית העובדתית וחוות דעת גורמי המקצוע הרלוונטיים כי בנסיבות העניין יש לפסול רק את מועמדתו של מיכאל בן ארי – זאת בשל התבטאויותיו השיטתיות לשלילה אלימה של זכויות האוכלוסייה הערבית ולביזוי שיטתי ומכוון שלה. מעניין לציין כי בהקשר של רשימת רע"מ-בל"ד ההחלטה שלא לפסול את הרשימה נשענה על רע"מ כ"גורם מאזן" (שלא נטענה כל טענה ביחס לרצון לפסול אותה כישות נפרדת) וכן כי חלוקת המקומות ברשימה נעשתה בשיטת "ריץ'-רץ'" באופן בו בל"ד החליפה את כלל מועמדיה במקומות הראליים בכנסת.

אם כן, נראה כי בית המשפט העליון יפסול מועמדים ורשימות בבחירות לכנסת רק במקרים קיצוניים ומובהקים, תוך פרשנות מצמצמת של עילות הפסילה הקבועות בסעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. פסילה כאמור תתבסס על רף ראייתי מחמיר, הדורש הוכחה כי המטרות או המעשים הפסולים הם דומיננטיים, נלמדים מהצהרות ברורות, מבוצעים בפעילות אקטיבית ושיטתית, ונתמכים ב"מסה קריטית" של ראיות חד-משמעיות ומשכנעות. זאת אומרת, הפסילה תתאפשר בכפוף לרף ראייתי גבוה במיוחד, כאשר כל ספק המתעורר לגבי דיות המסכת הראייתית פועל נגד הפסילה.[6]

ב. הוצאת ארגונים וחבר בני אדם מחוץ לחוק

חוק המאבק בטרור, התשע"ו- 2016 (להלן: "חוק המאבק בטרור" או: "החוק") מקנה לשר הביטחון סמכות להכריז על חבר בני אדם כארגון טרור.[7] בהתאם להוראות החוק, שר הביטחון רשאי להכריז על "ארגון טרור" בשני תרחישים; תחילה, מוסמך הוא להכריז על "ארגון טרור צבאי",[8] קרי, ארגון העוסק בעצמו בביצוע מעשי טרור או הפועל לשם ביצועם. בנוסף, החוק מאפשר להכריז גם על "ארגון מעטפת" כלומר, ארגון אזרחי שאינו עוסק ישירות בפעילות טרור, אך מסייע לארגון צבאי לממש את יעדיו באופן כזה או אחר.[9] תנאי יסוד להכרזה כאמור הוא כי זו תעשה על בסיס בקשה מנומקת מראש השב"כ או ראש רשות ביטחונית אחרת, באמצעות ראש השב"כ ובצירוף חוות דעתו. בנוסף, נדרש אישורו של היועץ המשפטי לממשלה.[10] מנגנון זה נועד להבטיח מעורבות מקצועית ופיקוח הדוק, הגם שהסמכות הפורמלית על הכרזה נתונה לשר הביטחון (שהוא גורם פוליטי).

הכרזה על ארגון כארגון טרור נושאת השלכות מרחיקות לכת. הוראות החוק מטילות אחריות פלילית חמורה על חבר בארגון מוכרז, על מי שממלא בו תפקיד ניהולי ועל מי שמעמיד לרשותו שירותים או אמצעים.[11] בנוסף, סעיף 24 לחוק קובע כי מי שמביע הזדהות עם ארגון מוכרז, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה או המנון, דינו שלוש שנות מאסר, אם עשה כן בפומבי ומתוך מטרה להזדהות עם הארגון. החוק אף מאפשר לתפוס ולחלט רכוש של ארגון מוכרז ומטיל חובות דיווח שונות על בנקים ומוסדות פיננסיים הנתקלים בכספים אלו. החוק מאפשר גם לתפוס ולחלט את רכושו של ארגון מוכרז,[12] ומטיל חובות דיווח שונות ברכוש כזה.[13] ההכרזה פותחת פתח גם להפעלת סמכויות מעצר מיוחדות, ובהן השהיית הבאת עצור בפני שופט ומניעת מפגש עם עורך דין.[14] המשטרה אף מוסמכת לסגור מקומות המשמשים לפעילותו של ארגון מוכרז, ולמנוע מראש אסיפות, כנסים ותהלוכות מטעם ארגון כזה.[15] לא מדובר ברשימה ממצה של כלל ההשלכות הנובעות מהכרזה, אך די בדוגמאות אלה כדי להמחיש את משמעותו הרחבה והחריגה של צעד זה.

דוגמה מוכרת בהיבט זה (שנעשתה תחת המסגרת החוקית שקדמה לחוק המאבק בטרור) היא פרשת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (להלן: "הפלג הצפוני"). התנועה נוסדה בשנת 1971 וב-1996 זו התפלגה לשתיים; הפלג הצפוני והפלג הדרומי, שנחשב מתון יותר. בעקבות הסתה מתמשכת מצד מנהיג הפלג הצפוני ראא'ד צלאח, הכריזה ממשלת ישראל, באמצעות הקבינט המדיני-ביטחוני, בנובמבר 2015 על הפלג הצפוני כ"התאחדות בלתי מותרת"[16] והוציאה אותו מחוץ לחוק. נטען כי בהתאם למידע הרב שנצבר, הפלג הצפוני הוא תנועת-אחות לארגון הטרור חמאס וכי התנועות מקיימות שיתוף פעולה הדוק וחשאי. כן נטען כי הפלג הצפוני מוביל מסע הסתה שיטתי וכוזב נגד מדינת ישראל וכי הוצאת הארגון מחוץ לחוק מהווה צעד חיוני בשמירת ביטחון הציבור ומניעת פגיעה בנפש. בנוסף בוצעו מספר מהלכי סיכול נגד התנועה וראשיה, שעיקרם – הוצאה מחוץ לחוק של חלק ממוסדותיה ומנהיגיה, בראשם  צלאח, הועמדו לדין בגין שורה של עבירות ביטחוניות חמורות, הסתה לאלימות ולגזענות, הורשעו וריצו עונשי מאסר.[17] ב-28 בינואר 2025 המשטרה והשב"כ סגרו את משרדי "הוועדה להשכנת שלום" באום אל-פחם, שבראשה עמד צלאח, לאחר ששר הביטחון ישראל כ"ץ הכריז עליה כארגון טרור, בטענה שמדובר בזרוע של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.[18] דוגמה נוספת לארגון שהוצא מחוץ לחוק היא תנועת "כך"[19] (לימים גם מפלגה שנפסלה מהתמודדות לכנסת), שנוסדה בשנות ה-70 על ידי מאיר כהנא ותמכה במסרים גזעניים ואנטי-ערביים. לאחר אירוע הטבח במערת המכפלה בחברון, אותו ביצע ברוך גולדשטיין אשר הופיע ברשימת כ"ך ונבחר מטעמה למועצת העיר קריית ארבע, הכריזה מדינת ישראל על התנועה כארגון טרור.[20]

להשלמת התמונה יצוין כי בהתאם לאמור בסעיף 101(א) לחוק המאבק בטרור, ארגונים שהוכרזו כארגוני טרור לפי פקודת מניעת טרור, התש"ח-1948, או כהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 84(1)(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, לפני כניסת חוק המאבק בטרור לתוקף, ייראו כאילו הוכרזו בהכרזה קבועה כארגון טרור .על כן הכרזות אלו שתוארו לעיל, עומדות בעינן. נכון להיום על פי רישומי משרד הביטחון ישנם 427 ארגונים ותנועות אשר הוצאו מחוץ לחוק – 86 מתוכם הוכרזו כארגוני טרור מכוח ההסדרים החדשים שנקבעו בחוק המאבק בטרור.[21]

השאלה שיש להתמקד בה לקראת הכרזה על ארגון כבלתי חוקי היא נוסחת האיזון הראויה בין חופש ההתאגדות וחופש הביטוי לערכים המוגנים לצורך מניעת טרור. בהתמודדות בין ערכים אלו, האיזון הוא "אנכי", קרי, האינטרס במניעת טרור גובר על חופש הביטוי ועל חופש ההתאגדות, ובלבד שמתקיימות דרישותיה של נוסחת האיזון לגבי הסתברות הפגיעה ועוצמתה.[22]לצורך כך בית המשפט בוחן האם החלטת הממשלה להכריז על ארגון טרוריסטי הושתתה על תשתית ראייתית מספקת ועל נימוקים כבדי משקל. בדיקה זו מתבססת על נתונים בדוקים, מכוונת לתכלית ראויה ונדרשת לפי מבחן המידתיות, וכל זאת כאשר בית המשפט מודע לחשיבות הבסיסית של חירות ההתאגדות במדינה דמוקרטית. על כן  חבר אנשים לא יוצא אל מחוץ לחוק, אף לא בסערת רגשות העוברת על הציבור בעקבות אירוע חריג, אלא על יסוד ראיות ברורות ומשכנעות שטמונה בן סכנה ממשית של מעשי אלימות חמורים.[23]

 ג. רוחות השעה – מדרון חלקלק?

הדיון העיוני בדבר פסילת רשימות ומועמדים, כמו גם הכרזה על ארגונים כארגוני טרור אינו מתקיים בחלל ריק. הוא מתרחש על רקע מגמות בינלאומיות ובראשן הצו הנשיאותי שחתם עליו לאחרונה נשיא ארצות הברית, המכוון כלפי חלקים מתנועת האחים המוסלמים ומבקש לבחון את הגדרתם כארגוני טרור זרים. מהלך זה נובע מחשש גובר בממשל האמריקאי מהפעילות הגלובלית של התנועה, וזוכה להדהוד גם בשיח הישראלי לרבות בדבריו של ראש הממשלה שהביע תמיכה במהלך והצהיר כי ישראל כבר הוציאה חלק מהארגון מחוץ לחוק ופועלת להשלמת הצעדים בנושא.[24]

פגיעה בזכות ההתמודדות בבחירות ובזכות ההתאגדות היא צעד קיצוני וחריג, במיוחד בחברה ישראלית משוסעת ומקוטבת. תכלית ההסדרים החוקיים היא לאפשר, ככל שניתן, מימוש של הזכויות גם לגורמים שנמצאים הרחק מלב הקונצנזוס. בהתאם לכך, אימצה הפסיקה בבתי המשפט קו מצמצם להגבלת הזכויות הנדונות. גם פלגים הנתפסים כ"קיצוניים", כל עוד הם פועלים בתוך גבולות המשחק הדמוקרטי וזוכים לתמיכה ציבורית מספקת, יוכלו להתמודד בבחירות כנגד ניסיונות של גורמים פוליטיים למנוע זאת.

בהקשר זה יחסי יהודים וערבים הישראל הם תחום רגיש והסתה לגזענות פוגעת ישירות בכל ניסיון לצמצם פערים ולבנות אמון ועל כן יש להיזהר ממנה ולהתמודד עמה בנחישות. בד בבד, יש להישמר מהתפתחות של רטוריקה שתהפוך את הוראות החוק, שנועדו להתמודד עם איומים ממשיים על ביטחון המדינה ועל הסדר הדמוקרטי, לכלי ניגוח פוליטי בין יריבים. פעמים רבות קיימת "זליגה" מובנית בין רעיונות ותכנים של תנועות אזרחיות, ארגונים פוליטיים ומפלגות מייצגות. ניסיון להוציא מחוץ לחוק רעיון, הוא כשלעצמו בעייתי ולעיתים אף אינו אפקטיבי שכן רעיונות יכולים למצוא לעצמם ביטוי בדמות שונה במערכת הפוליטית והציבורית. קושי זה, חשוב לציין, קיים ביחס לכל קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל יהודים וערבים. אשר על כן, הפעלה של סמכויות הכרזה על ארגון כארגון טרור ושל סמכויות פסילת רשימות ומועמדים צריכה להיעשות בזהירות רבה, על בסיס ראיות ברורות ומשכנעות ומתוך מודעות מלאה להשלכות הרחבות על הייצוג הפוליטי, על יחסי הרוב והמיעוט ועל המרקם הדמוקרטי העדין בישראל. שימוש מידתי ומקצועי בכלים אלו הוא תנאי הכרחי לשמירה על ביטחון המדינה ועל אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

יחד עם זאת חשוב לציין כי למרות, ואולי דווקא בגלל הרף הגבוה עד כמעט בלתי עביר שקבעה הפסיקה להפעלת מסלול פסילת ההתמודדות תחת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, קיים חשש של ממש לפגיעה בזכות לבחור ולהיבחר בדרכים עקיפות. כך, הקושי הממשי לעשות שימוש במסלול זה עשוי לעודד מהלכים של "חקיקת מעטפת" הנחזית להיות פרוצדורלית וטכנית בלבד, אך בפועל מעצבת מחדש את תנאי ההצבעה והפיקוח על הליך הבחירות. מהלכים כאלה עלולים להביא לדיכוי הצבעה של קבוצות מסוימות ולפגיעה בשוויון הבחירה, מבלי להציג זאת באופן גלוי כהגבלה על השתתפות או ייצוג פוליטי. כך למשל, הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 73) (תיעוד חזותי או קולי בקלפיות), התשע"ט-2019 ביקשה, על פי דברי ההסבר, להסדיר את האופן שבו ניתן יהיה לבצע תיעוד חזותי או קולי בקלפיות במהלך יום הבחירות ולאחריו ולהסמיך את בעלי התפקידים המורשים לעשות כן, הכל כדי למנוע או לצמצם את תופעת הזיופים. חקיקה מסוג זה, כאשר אינה מלווה במנגנוני איזון, פיקוח ושקיפות, עלולה ליצור הרתעה ומחסום בפועל בפני מצביעים מסוימים. דוגמה נוספת היא הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון: הצבעה בקלפיות של בעלי מוגבלויות), התשפ"ד-2024, שמטרתה המוצהרת הייתה למנוע שימוש שלא כדין בקלפיות נגישות ולהבטיח כי יעמדו לרשות בעלי מוגבלויות. בפועל, בקלפיות אלו מצביעים גם מי שאינם מתגוררים סמוך לקלפי בה הם רשומים ובאמצעותן הם מממשים את זכות הבחירה שלהם, והגבלה גורפת של השימוש בהן עלולה להביא לפגיעה ממשית בזכות ההצבעה, במיוחד במציאות הנוכחית שבה עדיין ישנם מפונים רבים שלא שבו לבתיהם אף שהיישובים הוגדרו כמשוקמים.

נוכח האמור, האתגר המרכזי בנסיבות העניין הוא להבטיח כי השימוש בכלים שנועדו למאבק בארגוני טרור ובהשפעותיהם הפוליטיות יישאר בתחומו הצר והמוצדק, ולא יהפוך, במישרין או בעקיפין, למנגנון של שחיקה מצטברת של הזכות לבחור ולהיבחר.

הערות והפניות

[1] לעיל, "עניין טיבי" בעמ' 18.

[2] סעיף 63א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הבחירות לכנסת").

[3] ראו הוראות סעיף 63 לחוק הבחירות לכנסת על כלל תתי-סעיפיו.

[4] ראו הוראות סעיף 64 לחוק הבחירות לכנסת על כלל תתי-סעיפיו.

[5] ראו לדוגמה א"ב 9255/12 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה נ' זועבי (פורסם בנבו, 20.8.2013).

[6] ראו ע"ב 6668/22 בל"ד ברית לאומית דמוקרטית נ' ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לכנסת ה-25 , (פורסם בנבו 9.10.2022)‏‏ וגם א"ב 1806/19 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 נ' ד"ר עופר כסיף , 17 (פורסם בנבו 18.7.2019)‏‏.

[7] לפני חקיקתו, נהוג היה להשתמש בסעיפים 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת- חירום), 1945 שבוטלו עם כינונו. עניינם של אלו היה "הכרזה על התאחדויות בלתי מותרות".

[8] סעיף 2(א)(1) לחוק המאבק בטרור.

[9] שם, בסעיף 2(א)(2).

[10] סכות זו הואצלה לפרקליט המדינה ומשניו.

[11] ראו הוראות פרק ג' לחוק המאבק בטרור.

[12] שם, בסימן ב'.

[13] שם, בסעיף 33.

[14] שם, בפרק ד'.

[15] שם, סעיף 69(א).

[16] כאמור, באותה העת, לפני חקיקת חוק המאבק בטרור זו הייתה הדרך לנטרל התארגנויות בעלות פוטנציאל לפגוע בציבור או בסדר הציבורי.

[17] משרד ראש הממשלה "הקבינט החליט להוציא מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל" (הודעת דוברות, 17.11.2025).

[18] יואב איתיאל "המשטרה והשב"כ פשטו על ביתו של ראאד סלאח וסגרו את הארגון שניהל" וואלה  (28.1.2025) https://news.walla.co.il/item/3722829.

[19] לימים לאחר הירצחו של מאיר כהנא התפצלה התנועה ל2- פלג אחד המשיך לשאת את השם "כך" ופלג נוסף נקרא "כהנא חי". שני הפלגים נחשבים כיום ארגוני טרור.

[20] החלטה מספר 2757 של הממשלה ה-25 "הכרזה על תנועת "כך", "כהנא חי", צרופיהן ונגזרותיהן כעל ארגון טרוריסטי במסגרת ועדת שרים לענייני בטחון לאומי" (13.03.1994) https://www.gov.il/he/pages/13mar19942757 .

[21] תקנה 3(א) לתקנות המאבק בטרור (הכרזה על ארגון טרור ועל פעילי טרור), התשע"ז-2017 מפרטת את דרך הפרסום של הרשימה המרוכזת. הפרסום באתר האינטרנט של משרד הביטחון יכלול את כל הפרטים המפורטים בתקנה 2, לרבות נימוקי ההכרזה או ביטולה, מועד ההכרזה או הביטול, מועד כניסתם לתוקף ומועד פרסומם ברשומות. הכרזות חדשות, ביטולים או עדכונים יופיעו בתחילת הרשימה במשך 30 ימים לאחר פרסומם, והרשימה תעודכן סמוך לאחר כל שינוי.

[22] בג"ץ 547/98 נועם פדרמן נ' ממשלת ישראל, נג(5) 520 , 524 (1999). לעניין נוסחת האיזון ראו גם בג"ץ 2481/93 יוסף דיין נ' ניצב יהודה וילק, מפקד מחוז ירושלים, מח(2) 456 474-476 (1994)‏‏.

[23] בג"ץ 6897/95 בנימין זאב כהנא נ' תת-ניצב דוד קרויזר – קצין אג"מ, משטרת ישראל, מט(4) 853 , 859(1995).‏‏

[24] נדב אלימלך "רה"מ יפעל נגד רע"מ? נוציא את האחים המוסלמים מחוץ לחוק" 24i (23.11.2025) https://www.i24news.tv/he/news/news/politics/artc-75d23d3e .