״האויב המסוכן ביותר לביטחון ישראל — זוהי האינרציה המחשבתית של אלה האחראים לביטחון.״ 

דוד בן-גוריון, תש״י 

מילותיו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון על סכנת הקיבעון המחשבתי בתחום הביטחון מהדהדים היטב בשלהי שנת 2024. כשנה לאחר האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה, דומה כי ברור לכל שחלה חובה על כל גוף שלטוני העוסק בביטחון ישראל לעשות הכול כדי למנוע  מהאינרציה — או בגלגולה העכשווי, ״הקונספציה״ — להרים שוב את ראש. אין בכוחם של החוק והמשפט להבטיח זאת לבדם. אך הניסיון העולמי ולקחי העבר הישראלי מלמדים כי יצירת מנגנונים מוסדיים לגיבוש חשיבה סדורה וביקורתית לצד דיווח והיזון חוזר הם בעלי פוטנציאל רב להבטיח מוכנות ביטחונית טובה יותר ולהשריש במערכת הביטחונית חשיבה אסטרטגית  אשר תשפר בטווח הארוך את הביטחון והמוכנות הלאומית. הצעת החוק שבפניכם עושה צעד משמעותי וחשוב בכיוון זה, תוך קידום הבקרה הפנימית, הפיקוח הפרלמנטרי והישענות על מודלים חקיקתיים שאומצו במדינות אחרות. על רקע האמור, אנו תומכים בהצעת החוק על כל חלקיה . להלן, בקצרה, יוצגו הנימוקים לחוות דעתנו תוך שנאיר מספר היבטים בחוק שראוי לדון  ולשקול במסגרת הנימוקים לחוות דעתנו תוך שנאיר מספר היבטים בחוק שראוי לדון ולשקול במסגרת הדיון בוועדה.