בשנים האחרונות חלה האצה בשימוש בשירותים דיגיטליים בישראל. השירותים הדיגיטליים הביאו איתם יתרונות רבים למשתמשים: הם מייעלים את השירות והופכים אותו למהיר יותר, מאפשרים לאזרחים נגישות לשירותים ממשלתיים, מציעים פרסום ממוקד ומותאם אישית ומאפשרים ביצוע של פעולות רבות על מסך המחשב, מבלי לצאת מהבית. שירותים דיגיטליים חברתיים אף מסייעים לבניית קהילות ולהפגת תחושת הבדידות. אולם, לשירותים הדיגיטליים יש גם מחירים והמחיר הכבד ביותר שאנו כמשתמשים משלמים הוא הפגיעה בזכויות הפרט שלנו, לרבות הזכות לפרטיות, אוטונומיה, שוויון, חופש הביטוי, קניין וזכויות צרכניות וחוזיות. האיסוף האינטנסיבי של מידע אישי וההאצה בהתפתחויות הטכנולוגיות ובשימוש בשירותים דיגיטליים, מחייבים חשיבה מחודשת בכל הקשור לחקיקה המסדירה את זכויות המשתמשים בעידן נתוני העתק. אך על אף שבמדינות רבות בעולם קודמה חקיקה בנושא, בישראל חלה חקיקה מיושנת שמותירה את המשתמשים חשופים לפגיעה בזכויותיהם. הגיעה העת לחשוב על מודל חקיקה חדש להגנה על זכויות המשתמשים במרחב הדיגיטלי. עו״ד בר פרג׳ון מזרחי מסבירה כיצד הוא צריך להיראות ומהן ההגנות שעליו לכלול.