הוועדות הן הזירה המרכזית לעבודתה המקצועית והפיקוחית של הכנסת. אולם כשבוחנים את עבודת הוועדות הכנסת ה-25, מתגלה תמונה של עומס חריג: חברי וחברות הכנסת חברים ביותר מ-4 ועדות בממוצע, משויכים למאות דיונים בשנה, ורבים מהם גם מכהנים במקביל כיושבי-ראש של ועדות. הנתונים מעלים שאלות על היקף הפעילות הפרלמנטרית, ומשקפים בעיה ממשית במבנה המוסדי ובתרבות הפוליטית של הכנסת, אשר פוגעת ביכולתה לבצע את תפקידה באופן מיטבי כמוסד מייצג, מפקח ומחוקק. שירה איטן גנות וד"ר בל יוסף מציגות את עיקרי הנתונים, ומעלות כמה תהיות בעקבותם.

הזרקור מבוסס על רשומה שפורסמה לראשונה בבלוג המשפט הציבורי ICON-S-IL, שזמינה כאן.

רקע – חשיבות ועדות הכנסת

ועדות הכנסת הן הזירה המרכזית שבה מתקיים הדיון המקצועי והמעמיק בעבודת הכנסת. במסגרתן, חברי וחברות הכנסת עוסקים בנושאים שבתחומי אחריותם של משרדי הממשלה, דנים בהצעות חוק, ויכולים ליזום דיונים ולהעלות לסדר היום סוגיות בעלות חשיבות ציבורית.[1] לא פחות חשוב מכך, הוועדות מהוות גם את הזירה המרכזית לפיקוח פרלמנטרי על עבודת הממשלה, באמצעות סוגים שונים של דיונים, ובכך ממלאות תפקיד משמעותי בעיצוב סדר היום הציבורי ובקיום פיקוח פרלמנטרי שוטף על עבודת הממשלה.

גם ברחבי העולם הוועדות הפרלמנטריות נחשבות לזירת העבודה החשובה ביותר בבתי הנבחרים: זהו המרחב בו ניתן לקיים דיון ענייני, לקבל החלטות ולשמוע קולות מקצועיים. לא במקרה כבר לפני כ-150, נשיא ארצות-הברית ווילסון המשיל את מליאת הקונגרס לתאטרון, ואילו את הוועדות ל"חדרי עבודה".[2]

בהינתן חשיבות הוועדות, התמקדנו בהן ובחנו את מבנה הוועדות בכנסת ה-25, את הרכבן, ואת היקף הפעילות בהן. באמצעות נתונים שנאספו מאתר הכנסת בתאריך 24 במרץ 2026, ניתחנו את מספר הוועדות לפי סוג (ועדות קבועות, ועדות מיוחדות, ועדות משותפות וועדות משנה), את הרכבן (מספר החברים ויושב- או יושבת-הראש), ואת מספר הדיונים שהתקיימו בכל ועדה מאז תחילת כהונת הכנסת.[3] נתונים אלו אפשרו לנו לבחון את היקף החברות בוועדות, את האופן שבו החברות מתפזרת על-פני חברי וחבורת הכנסת, ובכך להעריך את עומס הפעילות המוטל על חברי וחברות הכנסת. הממצאים מלמדים שמדובר בהיקפי פעילות גבוהים במיוחד: כל חבר כנסת חבר ביותר מ-4 ועדות בממוצע, המקיימות יחד כמעט 290 דיונים בשנה.

ממצאים

נתחיל בתמונה הכללית של מבנה הוועדות בכנסת ה-25. בסך הכול, קיימות 81 ועדות בכנסת ה-25. עם זאת, רק 48 מהן (59%) פעילות – כלומר יש בהן חברים, והן קיימו דיונים במושב הכנסת הנוכחי שהחל ב-19 אוקטובר 2025. כל 16 הוועדות הקבועות הן פעילות, וכך גם 12 מתוך 13 הוועדות המיוחדות (למעט הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה). לעומת זאת, רבות מהוועדות המשותפות וועדות המשנה אינן פעילות ואינן מקיימות דיונים באופן שגרתי: רק 11 מתוך 33 ועדות המשנה הן פעילות, ורק 9 מתוך 19 הוועדות המשותפות.

מכאן ואילך, נציג נתונים בנוגע לוועדות הפעילות בלבד. מספר חברי הכנסת הממוצע בוועדה פעילה משתנה לפי סוג הוועדה:[4]בממוצע יש בוועדה קבועה 14 חברים; בוועדה מיוחדת – 10 חברים; בוועדה משותפת – 9.6 חברים; ובוועדת משנה – 4.7 חברים. עם זאת, מעניין לבחון את מספר המושבים בכל סוג ועדה בסך הכול: 208 מושבים בוועדות הקבועות, 108 בוועדות המיוחדות, 77 בוועדות המשותפות ו-41 בוועדות המשנה. נכון למועד בדיקת הנתונים, בסך הכול קיימים 434 מושבים בוועדות הכנסת.

כעת יש להכניס לתמונה את מושג "חברי הכנסת האפקטיביים". אלו הם חברי הכנסת הפנויים לעבודה הפרלמנטרית, שאינם מכהנים כשרים, סגני שרים או יושב-ראש הכנסת. מספרם נכון ליום בדיקת הנתונים עומד על 104 חברי כנסת. לכן, בבחינת חברי הכנסת האפקטיביים, ניתן להעריך כי כל חבר כנסת חבר בממוצע בכ-4.2 ועדות, שתיים מהן קבועות.

אולם המספרים אינם נעצרים כאן. לכך, מתווספת שכבת עומס נוספת, כאשר 35 חברי כנסת מכהנים כיושבי-ראש של ועדה אחת או יותר. כלומר, שליש מחברי הכנסת האפקטיביים (34%) הם גם יושבי- או יושבות-ראש ועדה. שבעה מתוכם עומדים בראשה של יותר מוועדה אחת, ושני חברי כנסת הם יושבי-ראש של ארבע ועדות פעילות במקביל.

את הנתונים האלו, ניתן להשוות לממצאים שעלו מבדיקה קודמת שערכנו בתאריך 30.6.2025.[5] מההשוואה עולה שהייתה עלייה במספר הוועדות בהן חבר כל חבר כנסת. בעוד שביוני 2025 עמד הממוצע על 3.9 ועדות לחבר כנסת אפקטיבי, כיום הוא עומד על 4.2. מספר הוועדות הקבועות שחבר הכנסת הממוצע חבר בהן  נותר דומה, אך שינוי בולט נוסף הוא בהיקף הכהונה כיושבי-ראש: בעוד בבדיקה בחודש יוני 2025 מצאנו כי 30 חברי כנסת כיהנו כיושבי-ראש ועדה, מתוכם שלושה ביותר מוועדה אחת; היום 35 חברי כנסת מכהנים כיושבי-ראש, מתוכם שבעה ביותר מוועדה אחת.

המשמעות של הממצאים על היקף החברות בוועדות מתחדדת כאשר בוחנים את היקף הדיונים במהלך הכנסת ה-25. בוועדות הקבועות מתקיים מספר גבוה במיוחד של דיונים: 529 דיונים בממוצע לכל ועדה קבועה לאורך הכנסת ה-25, כלומר למעלה מ-157 דיונים בשנה. מאחר שלא ניתן לסנן באתר הכנסת רק את הדיונים שהתקיימו בפועל, גם לאחר "התאמה שמרנית",[6]מתקבל היקף של למעלה מ-433 דיונים בסך הכול, וכ-130 דיונים בשנה בממוצע.

מדובר בהיקף פעילות ניכר: גם אם חברת כנסת חברה בוועדה קבועה אחת בלבד, מספר הדיונים השנתי גבוה ממספר ימי עבודת הוועדות בכנסת.[7] אך בפועל, חברי הכנסת חברים בממוצע בשתי ועדות קבועות, כך שמספר הדיונים השנתי שאליו הם משויכים בוועדות הקבועות מתקרב ל-260. לכך מתווספים בממוצע כ-25 דיונים בוועדות המיוחדות וכ-7 דיונים נוספים בוועדות המשותפות ובוועדות המשנה. כך, בסך הכול, בממוצע, לחבר כנסת אפקטיבי יש  כמעט 290 דיונים בשנה בממוצע בוועדות שבהן הוא חבר.

סוגיה נוספת שעולה מנתוני הדיונים היא פתיחה של ועדות שלא מתכנסות. כפי שהוצג, 41% מבין כל הוועדות אינן פעילות: פחות ממחצית מתוך 19 הוועדות המשותפות ורק כשליש מבין 33 ועדות המשנה. מתוך אותן ועדות לא פעילות, עשר מתוכן (3 ועדות משותפות ו-7 ועדות משנה) אף לא קיימו דיונים כלל לאורך הכנסת ה-25, על-אף שהן הוקמו, מונה להן יושב-ראש ונבחרו להן חברים. 12 ועדות נוספות (4 ועדות משותפות ו-8 ועדות משנה) קיימו עד 5 דיונים לאורך כל הכנסת; ו-9 נוספות (3 משותפות ו-6 ועדות משנה) קיימו בין 6 ל-10 דיונים בלבד. גם בקרב ועדות המשנה והוועדות המשותפות הפעילות, היקף הפעילות נמוך. בוועדות המשותפות התקיימו בממוצע פחות משבעה דיונים לאורך כל הכנסת ה-25 ורק שני דיונים בממוצע בשנה; ובוועדות המשנה 18 דיונים בממוצע בכנסת, שהם כ-5 דיונים בממוצע בשנה בלבד.[8]

משמעויות וסיכום

מהנתונים הללו ניתן היה לצייר תמונה של עבודה פרלמנטרית רחבת היקף, הכוללת ריבוי ועדות ודיונים המעידים לכאורה על כנסת חיונית ופעילה. אולם, במצב שבו המשאב החשוב ביותר של חברי הכנסת – הזמן – מצוי במחסור קיצוני בשל ריבוי הוועדות והדיונים, הנתונים חושפים דווקא תמונה עגומה יותר: כזו שבה המבנה המוסדי והתרבות הפוליטית של הכנסת פוגעים ביכולתה לתפקד כראוי במשימותיה היסודיות.

מספר הוועדות הגבוה שבהן חברים חברי הכנסת במקביל מקשה על ביצוע העבודה הפרלמנטרית בצורה מיטבית. כהונה בוועדות רבות במקביל מגבילה את היכולת להתמקצע בתחומי פעילותן, פוגעת בהכנה לדיונים וביכולת להיות נוכחים בהם באופן עקבי. החלוקה לוועדות נושאיות נועדה לאפשר התמחות ולשפר את איכות הדיון הפרלמנטרי,[9] אולם המבנה המוסדי הכולל ריבוי ועדות לצד מספר מצומצם של חברי כנסת, לצד תמריצים פוליטיים כמו הצורך לשמר רוב קואליציוני בוועדות, מובילים בפועל למצב שבו קשה לממש תכלית זו.

הקושי מתעצם במיוחד נוכח היקף הדיונים – אשר לעיתים נמשכים שעות ומלווים בחומרי רקע והחלטות מורכבות. במצב בו חברי הכנסת משויכים לכמעט 290 דיונים בשנה, ניתן לתהות עד כמה הם יכולים להיות באמת בקיאים בכלל הנושאים הנידונים. גם חברי וחברות כנסת מוכשרים ומסורים ניצבים בפני מגבלת זמן ממשית, המגבילה את יכולתם להתכונן לעומק, להשתתף באופן עקבי ולהשפיע באופן משמעותי על עבודת הוועדות.

ואכן, בשל בעיה זו, טענו בעבר במכון תכלית כי הכרחי להגדיל את הכנסת. המשימות הפרלמנטריות רבות ומורכבות, האזרחים רבים, ואילו חברי הכנסת מעטים.[10] גם על-אף מנגנון החוק הנורבגי, [11] בפועל ישנם כיום רק 104 חברי כנסת אפקטיביים, והכנסת הקטנה ממילא פועלת בתפוקה חלקית ונושאת בעומס רב. במצב זה, ריבוי ועדות ודיונים אינו מעיד על פרלמנט חזק ויעיל, אלא משקף עומס עודף וניצול לא מיטבי של זמנם של נבחרי הציבור.

עומס זה מעלה גם שאלה רחבה יותר ביחס לעצם ריבוי הוועדות בכנסת: האם יש הצדקה להקים ועדה נפרדת לכל סוגיה בהינתן מקרים רבים של היקפי פעילות כה מצומצמים, או שמא ראוי שהדיונים יתקיימו כחלק מפעילותה של ועדה קיימת? אנו סבורות שהנתונים מלמדים שוועדות נפתחות חדשות לבקרים, במקרים רבים ללא צורך, ללא חשיבה נרחבת מספיק על ההשפעה וההשלכות של פתיחת עוד ועדה ועוד ועדה ללא מהלך מסודר וכמעט ללא מגבלות.

חלק בלתי-מבוטל מההסבר עשוי להיות נעוץ במשמעות של כהונה כיושבת-ראש ראש ועדה, המקנה יוקרה וחשיבות פרלמנטרית, ו"טייטל" חשוב ברזומה הפרלמנטרי. לעיתים היא מלווה גם בהתאמות בשכר, ובחלק מהמקרים גם לתקן של עוזרת פרלמנטרית רביעית, המסייעת ליושבת-ראש הוועדה בעבודתה.[12] אולם מעבר לנהירה אחר כבוד ותנאים טובים יותר, אפשר לזהות סיפור נוסף: קרוב לחצי מחברי וחברות הכנסת מחזיקים בתפקיד אחד או יותר בכנסת או בממשלה,  נוסף על העבודה הפרלמנטרית ה"רגילה". בקרב רבים, הכניסה לכנסת ועבודת ייצוג פרלמנטרית שקדנית כבר אינן מהוות יעד כשלעצמן, אלא נקודת קפיצה למשרה הבאה. ותיקי וותיקות הכנסת מספרים בשיחות כי לכנסת אבדה "השכינה". הנמרצות הפרלמנטרית, "קרבות התקנון" ומולם שיתופי הפעולה חוצי-מפלגות, ההתרחשויות במזנון, רבות מאלה איבדו מכוחן ומעוצמתן לטובת פוליטיקה שטוחה יותר ופופוליסטית יותר. החתירה אחר תפקידים נוספים ומרובים תומכת בעמדה זו.

מכלול הנתונים מצביע על בעיה יסודית בארגון ובמבנה המוסדי של הכנסת. כשכל חבר כנסת חבר ביותר מ-4 וועדות; כשמספר הדיונים הממוצע הוא כמעט 290 בשנה; כשיותר משליש מחברי וחברות הכנסת משמשים כיושבי-ראש ועדה; וכאשר יותר מ-40%מהוועדות אינן פעילות – תפקודה של הכנסת נפגע. הבעיות מחריפות כשהתרבות הפוליטית מעודדת את התופעות האלו, ומתעדפת יוקרה ונראות על-פני ייצוג של ממש. במצב דברים זה, קשה לצפות מהכנסת לתפקד באופן מיטבי כמוסד מחוקק, מפקח ומייצג.

[1] חן פרידברג "שינוי מבנה ועדות הכנסת" המכון הישראלי לדמוקרטיה (14 בפברואר 2017).

[2] Woodrow Wilson, Congressional Government (1885).

[3] נתונים על חברי הכנסת מתוך פירוט חברי הכנסת ה-25; נתונים על הוועדות מתוך אתרי הוועדות; ונתונים על הדיונים מתוך מאגר ישיבות הוועדות.

[4] ביחס לוועדה קבועה יש מגבלה לפי סעיף 3 לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994 של חמישה-עשר או שבעה-עשר חברים וחברות, בהתאם לוועדה.

[5] בניגוד לבדיקה הנוכחית שהסתמכה על אתרי הוועדות, בבדיקה שנערכה ביוני 2025 התבססנו על ניתוח פרסונלי של חברות וחברי הכנסת על בסיס נתוני האתר האישי של כל חבר וחברת כנסת באתר הכנסת.

[6] ההערכה מבוססת על השוואה בין כלל הדיונים שנמצאו בכנסת ה-25 (9,815 דיונים) לבין דיונים שלהם פורסם פרוטוקול (8,057 דיונים), מתוך הנחה שפרסום פרוטוקול מעיד כי הדיון התקיים בפועל. בהתאם לכך, ההערכה היא כי כ-82% מהדיונים התקיימו. מאחר שבחלק מהוועדות מתקיימים גם דיונים חסויים ללא פרוטוקול, מדובר ככל הנראה בהערכת חסר, וסביר כי שיעור הדיונים שהתקיימו בפועל גבוה יותר.

[7] בהינתן שפגרות הכנסת אורכות כ-4 חודשים בשנה, ושהתכנסות הוועדות מתרכזת בעיקר בימי שני עד רביעי.

[8] בעוד שוועדה משותפת נדרשת להסמכה בחוק לפי סעיף 110 לתקנון הכנסת, באשר ליתר הוועדות התנאים גמישים יותר: הוועדות הקבועות קבועות בסעיף 100 לתקנון הכנסת, נקובות בשמן ותחומי פעילותן; לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת ועדה לעניין מסוים מוקמת לפי הצעת ועדת הכנסת ובאישור הכנסת;  וועדת משנה מוקמת ברוב חברי הוועדה המקימה לפי סעיף 109 לתקנון הכנסת.

[9] גונן אילן "הכנסת – הרשות שנשכחת בשיח החוקתי ושתי הצעות לחיזוקה" הפורום הישראלי למשפט וחירות (19.3.2023); יניב רוזנאי ביקורת חוקתית: התפתחות, דגמים והצעה לעיגון הביקורת השיפוטית בישראל 75–78 (מחקר מדיניות 154, המכון הישראלי לדמוקרטיה 2021).

[10]בל יוסף "כנסת גדולה": הצעה להגדלת מספר חברי הכנסת" (נייר מדיניות 3, תכלית 2025).

[11]סעיף 42ג לחוק-יסוד: הכנסת.

[12] סעיף 40ח להחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים), התשס"א-2001.