לכבוד וועדת החוקה, חוק ומשפט

אנו מברכים על הצעת החוק החשובה אשר מבקשת להתאים את מנגנון הירושה לעידן הדיגיטלי. מדובר במהלך נכון ואף מתבקש לאור השימוש המוגבר בחשבונות ומדיה דיגיטליים בימינו, ובמיוחד במדינת ישראל בה כ-92% מחזיקים חשבון במדיה החברתית.[1] משתמשים רבים בפלטפורמות דיגיטליות אינם רואים בנכסיהם הדיגיטליים כנכס רגיל הנמנה עם סך עיזבונם, ולכן קביעה כי ניתן להוריש זכויות דיגיטליות אשר תעוגן בחוק, תבהיר לכל כי נכסים ומידע דיגיטליים הם חלק בלתי נפרד מקניינו של אדם. יחד עם זאת, לאור המגוון הרחב של נכסים ומידע דיגיטליים ורשתות המארחות מידע אישי ולעיתים רגיש – דואר אלקטרוני, תמונות, התכתבויות במדיה החברתית, יומנים דיגיטליים ועוד – יש לנקוט בזהירות ביחס לקביעה כי ניתן להוריש זכויות דיגיטליות באופן כוללני, ובה בעת לזכור שחשבון דיגיטלי אינו בהכרח חשבון המתנהל ברשת חברתית. על אף שבספרות וכן במסגרות חקיקה רבות הזכות לפרטיות חלה רק ביחס למי שבין החיים, ישנה הכרה גוברת ומתפתחת בזכויות לאחר המוות (ובפרט בזכות לפרטיות פוסט-מורטם). בהתאם, במסגרת העדכון הנוכחי, חשוב לקבוע מנגנונים אשר מאזנים בין השיקולים השונים, כגון פרטיות המת ושמירת צנעתו אל מול אפשרת יורשים לממש את זכויותיהם באמצעות גישה למערכות פיננסיות, ומעבר לכך רצונות המשפחה שעוד בחיים להרגיש מחוברים לנפטר ולהיחשף אל המורשת שלו. להלן נסקור את תחום מתפתח זה ונציע להוסיף איזון קל להצעת החוק אשר תעגן בתוכו את האינטרסים של שמירה על פרטיות לאחר המוות מבלי לפגוע במהלך הכולל.